ע"ע 19656-10-15
|
ע"ע בית דין ארצי לעבודה |
19656-10-15
2.12.2015 |
|
בפני : כאמל אבו קאעוד |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
המבקשות: 1. מ.ד. פאסט פוד בע"מ 2. ביג זול ישראל 1997 בע"מ |
המשיב: מאור אדרעי |
| החלטה | |
זו להכרעת בית הדין האזורי בכל הנוגע לרכיבים הרלוונטיים לערעור המבקשות בלבד.
א.כתב הוויתור: בית הדין קבע כי אין מקום ליתן תוקף לכתב הוויתור עליו חתם המשיב. בית הדין העדיף את עדותו של המשיב על פני עדותו של מר אשקר, וקבע כי המשיב נדרש לחתום על כתב הויתור כתנאי לתשלום הזכויות המגיעות לו על פי דין; בהקשר זה ציין בית הדין כי המבקשות בחרו שלא להביא את הנציגה היחידה שהיתה נוכחת במועד החתימה, מנהלת משאבי האנוש, ובכך לסתור הטענה בדבר התניית התשלום בחתימה על כתב הויתור, ומחדל זה נזקף לחובתן; לא רק שהמבקשות שילמו למשיב בחסר את זכויותיו בגין תקופת עבודתו, אלא גם חישבו את זכויותיו על בסיס שכר מופחת (9,500 ₪ במקום 10,000 ₪); נדחתה טענת המבקשות שלפיה המשיב ויתר על זכויות קוגנטיות (פיצויי פיטורים, הפרשה לפנסיה, חופשה ועוד), ונקבע כי לפי הפסיקה לא ניתן לוותר על זכויות אלה ועל כן גם אם נעשה הוויתור, הוא לא תופס.
ב.דמי הודעה מוקדמת: נפסק כי ממכתב הפיטורים עולה שלא ניתנה למשיב הודעה מוקדמת כנדרש בחוק, שכן הוא היה זכאי להודעה מוקדמת בת חודש ימים; גם אם נכונה טענת המבקשות לפיה המשיב "ויתר" על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת, היה ראוי לציין עובדה זו במכתב הפיטורים, דבר שלא נעשה; התקבלה עדותו של המשיב שלפיה נאמר לו על ידי מנהל התפעול במבקשת 2, לאחר מספר ימי עבודה בודדים בתקופת ההודעה המוקדמת, כי עליו להפסיק לעבוד וכי יתרת הימים תשולם לו כחלף הודעה מוקדמת; המבקשות בחרו שלא להביא את העד כדי לתמוך בגרסתן שהמשיב ביקש שלא לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, מחדל שנזקף לחובתן. בנסיבות אלה, ובהעדר חישוב נגדי מטעם המבקשות, נקבע כי המשיב זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסך של 10,000 ₪.
ג.פיצוי בשל אי ביצוע הפרשה לקרן פנסיה: נדחתה טענת המבקשות שלפיה צו ההרחבה בענף רשתות לשיווק מזון לא חל על המשיב בהיותו עובד במשרה ניהולית המועסק בחוזה אישי. זאת בהסתמך על החלטה מיום 17.9.14 במסגרתה נמחקה טענה זו מתצהירו של מר אשקר, בהיותה בבחינת הרחבת חזית אסורה. נקבע כי בהתאם להוראות צו ההרחבה חלה חובה על המבקשות להפריש עבור המשיב לקרן פנסיה סכומים בשיעור של 6% משכרו, החל מהחודש השביעי לעבודתו. לפיכך, נפסק כי המשיב זכאי לפיצוי בעד התקופה שמהחודש השביעי לעבודתו (8/2011) ועד לפיטוריו (10.10.12), בסך של 8,400 ₪, כנתבע על ידו.
ד.גמול בגין עבודה בשעות נוספות: בית הדין דחה את טענת המבקשות שלפיה חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 אינו חל על המשיב, בשל כך שהוא מועסק בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי או בשל כך שלא ניתן לפקח על עבודתו. בקשר לכך נקבע, בהסתמך על עדותו של המשיב, שעל פי קביעת בית הדין הייתה מהימנה עליו, כי תפקידו דרש את מידת האמון הרגילה שנדרשת מכל עובד, וכן נקבע כי הוא לא השתתף בישיבות בהן התקבלו החלטות ניהוליות, כטענת המבקשות, אלא רק בפגישות "...לשבת להכין מבצעים לחג או לתקופה מסוימת ואז ישבתי מול יוסף או מול רודני או מול שניהם". בית הדין לא שוכנע כי המשיב היה ה"דמות הבכירה ביותר בסניף", משמצא כי המשיב פוטר על ידי מנהל התפעול במבקשת 2, ולא על ידי מר אשקר או אחיו רודני. בית הדין לא שוכנע שהמשיב הועסק בתנאי שכר והעסקה מיוחדים וחריגים, וזאת שעה שהמבקשות לא שינו מגובה שכרו ומתנאי העסקתו עם המעבר מתפקידו במבקשת 1 לתפקידו במבקשת 2. בית הדין קבע כי המשיב עבד ברוב תקופת עבודתו כמנהל סניף עוספיה או נדרש "למלא חורים" בסניפים אחרים, והמבקשות יכלו לפקח על שעות עבודתו, וכי במהלך ביצוע המשימות היה בקשר עם משרדי המבקשות.
עוד נקבע, בהסתמך על עדותו של המשיב שלא נסתרה, כי שעות עבודתו היו משעה 8:00 בבוקר עד השעה 18:00 אחר הצהריים, חמישה ימים בשבוע. כפועל יוצא מקביעות אלה הגיע בית הדין למסקנה כי המשיב עבד מדי יום שעה וחצי נוספות ולכן הוא זכאי לתמורה בעבור עבודה בשעות נוספות, בסך של 45,360 ₪ (37.5 שעות נוספות בחודש לפי תעריף של 125%, על בסיס שכרו השעתי בסך של 53.76 ₪).
ה.פיצוי בגין אי עריכת שימוע: נקבע, לפי גרסתו של המשיב שלא נסתרה, כי לא ניתנה לו אפשרות כנה ואמיתית לשנות את עמדת המבקשת 2 בנושא פיטוריו, והפגישה עמו נועדה לצורך ההודעה על דבר ההחלטה לפטרו. עוד נקבע כי טענת המבקשות שלפיה בישיבת השימוע פורטו בפני המשיב כל הנימוקים בדבר הפסקת העסקתו והתאפשר לו לטעון בעניין, לא נתמכה בפרוטוקול או בכל ראיה אחרת. כפועל יוצא מכך, נקבע כי נפל פגם בהליך השימוע. בהתחשב בתקופת עבודתו של המשיב, חויבו המבקשות לשלם לו פיצוי בסך של 10,000 ₪, השווה לשכר עבודה של חודש.
ו.הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד: לאור התוצאה, ובהתחשב בכך שהמבקשות בסיכומיהן העלו טענות שלא היה מקום להעלותן, חויבו המבקשות, ביחד ולחוד, לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 11,500 ₪.
הבקשה והטענות הצדדים:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|