ע"ע 18375-09-15

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. בבית הדין האזורי בבאר שבע התבררה תביעתו של המשיב כנגד המבקשים לתשלום זכויות סוציאליות שונות המגיעות לו, לטענתו, בשל תקופת עבודתו וסיומה.

2. בפסק דין מיום 5.5.15 (השופטת יעל אנגלברג שהם ונציגי הציבור מר אפרים ויגדר ומר שמעון בינון; ס"ע 41679-02-12), הכריע בית הדין האזורי בשאלות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים וחייב את המבקשים לשלם למשיב סכום כולל של 167,550 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (1.3.12) ועד לתשלום בפועל וכן הוצאות בסך של 10,000 ₪. מנגד התקבלה בחלקה טענת הקיזוז של המבקשים ונקבע כי הם זכאים לקיזוז סך של 13,194 ₪ בגין רכישות שביצע המשיב מהם ואשר את תמורתם לא שילם.

3. המבקשים הגישו בקשה למתן הארכת מועד להגשת ערעור, ובמקביל הגישו את הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטה מיום 18.11.15 נעתר רשם בית דין זה, השופט כאמל אבו קאעוד, לבקשה להארכת מועד עד למועד הגשת הערעור בפועל.

4. בתגובה לבקשה לעיכוב ביצוע טען המשיב כי דינה להידחות הן פרוצדוראלית והן מהותית. עם זאת, בסעיף 8 לתגובה, הודיע המשיב כי הוא מסכים לעיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת מלוא הסכום הפסוק בקופת בית הדין או לחלופין הפקדת בטוחה/ערובה.

5. לאור הסכמת המשיב, הנני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. התנאי לעיכוב הוא כי המבקשים יפקידו בקופת בית הדין את מלוא הסכום הפסוק תוך 21 ימים מיום המצאת החלטה זו.

   יצוין כי התלבטתי אם יש לעכב את מלוא פסק הדין, שכן ערעורה של המבקשת (להבדיל מערעורו הכולל של המבקש) לכאורה אינו מתייחס לרכיבי הפנסיה, ההבראה והחופשה, וגם ההתייחסות לדחיית חלק מטענת הקיזוז היא משתמעת. לבסוף החלטתי כי אין הצדקה לבצע הפרדה בהתחשב בהסכמתו הבלתי מסויגת של המשיב, וכאשר במסגרת הערעור תוקפים המבקשים גם את ממצאי בית הדין ביחס לתקופת העבודה, באופן שעשוי להשליך גם על היקף הזכויות הסוציאליות.