ע"ע 16267-07-15 תייסיר ואכד נ' מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 26.2.15 (השופט מירון שוורץ ונציגי הציבור מר סאלם חסן ומר דב רוזנברג; סע"ש 23261-07-13).

רקע כללי והודעת הערעור

המבקש הועסק במשרד החינוך החל מיום 1.9.65 ועד לצאתו לגמלאות ביום 31.8.06.

בתביעה שהוגשה על ידי המבקש לבית הדין קמא ביום 11.7.13, כ-7 שנים לאחר פרישתו, הוא טען כי בעת יציאתו לגמלאות היה זכאי לקבל מענק פרישה וחודשי הסתגלות בסך 108,000 ₪, ודרש מהמשיבה לפצות אותו בסכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. המבקש לא הצביע על מקור הזכאות לסעד לו עתר והסתפק בטענה כי "במקרים אחרים שולם לעובדי הוראה כדוגמת המבקש מענק פרישה וחודשי הסתגלות" וכי המשיבה נוהגת במבקש בחוסר שוויון ובהפליה.

המשיבה התגוננה, טענה כי כבר ביום 7.11.2006 העבירה מנהלת הגמלאות במשרד החשב הכללי במשרד האוצר למבקש אישור גמלאות ובמסגרתו נקבעו זכויותיו לי חוק הגמלאות. בהתאם לאישור הגמלאות נקבעה זכאותו של המבקש לקצבת פרישה בשיעור 70% ופיצויים בגין שנים עודפות עבור 71 חודשים ו- 16 ימים. במסגרת אישור הגמלאות הובהר למבקש מפורשות כי ניתן לערער על הודעת מנהלת הגמלאות לבית הדין האזורי לעבודה תוך 60 ימים ממועד קבלת ההודעה. משלא פעל המבקש בהתאם ולא ערער על הודעת מנהלת הגמלאות ובשים לב להוראות חוק הגמלאות, תקנותיו והפסיקה מכוחם, תביעתו של המבקש התיישנה. עוד טענה המשיבה כי דין התביעה להידחות מחוסר עילה והכחישה את טענותיו של המבקש להפליה.

בפסק הדין מושא הבקשה שלפניי, סילק בית הדין את תביעתו של המבקש על הסף בשל התיישנות ובהעדר עילה. בית הדין קמא קבע כי על אף הזדמנויות שניתנו למבקש להבהיר את עילת התביעה, הוא מילא פיו מים וחזר על טענותיו הלאקוניות בכתב התביעה לפיו נהגה עמו המשיבה בחוסר שוויון ולא התמודד עם טענות המשיבה. בית הדין קמא קבע שהתביעה התיישנה ובהתאם לדין אין ממלא לבית הדין סמכות להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות. כמו כן קבע בית הדין שהתביעה אינה מגלה עילה שכן על אף שנדרש לעשות כן המבקש לא ביסס את טענותיו לפיהן "עובדים אחרים כדוגמתו" קיבלו מענק פרישה ודמי הסתגלות ובנסיבות כנסיבותיו.