ברק גדעון בע"מ נ' הוברט

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

פתח דבר

1. לפנינו ערעור לאחר מתן רשות על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש; ת"צ 25029-10-12), לפיה נתקבלה, באופן חלקי, בקשת המשיב, מר מקס הוברט (להלן – העובד), לחייב את המערערת (להלן – החברה), בגילוי מסמכים, בשלב שלאחר דיון ההוכחות ובטרם סיכומים, ונדחתה בקשתו לצרף ראיות נוספות.

    

   רקע רלוונטי

2. בית הדין האזורי חייב את החברה, בסעיף 19 להחלטתו, לגלות לעובד, המבקש להכיר בתביעתו כתביעה ייצוגית שעילתה אי מסירת טופס הודעה לעובדים ואי ביצוע הפרשות ו/או ביצוע הפרשות חלקיות לפנסיה בשנים 2009 - 2012, את המסמכים הבאים:

    

   "א. טפסי הודעה לעובד, שצירפה המשיבה כנספח לתשובתה כשהם מושחרים בחלקם, ללא השחרת התאריכים. שכן גילויים יאפשר לבחון את השאלה האם אכן ניתנו הודעות לעובדים בהתאם לחוק הודעה לעובד בתקופה הרלוונטית.

   • גילוי טפסי 102 טפסי 126א ו-126 לתקופה שבין 2009-2012 שכן שוכנעתי כי גילויים יאפשר לבחון את השאלה האם אכן הופרשו הסכומים המתאימים לפנסיה".

      

3. כנגד החלטת בית הדין האזורי הוגשו לבית דין זה בקשות רשות ערעור הן על ידי העובד והן על ידי החברה.

4. בבקשת רשות הערעור שהוגשה מטעם העובד, עתר העובד לגילוי מלא של 14 כתבי ויתור שצרפה החברה לתשובתה לבקשת אישור התביעה כתביעה ייצוגית, באופן שקטעים שהושחרו יוצגו במלואם וכן לגילוי תלושי השכר של העובדים עמם נערכו הסכמי הוויתור. כמו כן עתר העובד לגילוי ולצירוף כראיה את הקנסות והעיצומים שהוטלו על ידי משרד הכלכלה וכן של החלטה לשלילת רישיונה של המבקשת כקבלן ניקיון אשר בוטלה במסגרת הסדר מוסכם בבית הדין הארצי לעבודה (עש"ר 40170-04-16). העובד עתר אף לבטל את חיובו בהוצאות משפט שהוטלו עליו עקב עיתוי הגשת הבקשה בבית הדין האזורי. החברה עתרה בבקשה שהוגשה מטעמה לביטול חיובה לגילוי מסמכים מכח ההחלטה. שני הצדדים עתרו כי הצד האחר יחויב בגין הוצאות הבקשה.