ע"ע 14367-02-16

השופטת רונית רוזנפלד

1.המשיב עבד אצל המבקשת, חברה העוסקת בהרכבות אלומיניום מיום 1.6.09 ועד ליום 27.8.09. במועד זה הסתיימה העסקתו בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בית הדין האזורי קיבל בחלקה את תביעת המשיב כנגד המבקשת ופסק לו סכומים שונים בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה, בסך כולל של 42,703 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 8,500 ש"ח (השופטת רוית צדיק; סע"ש 2969-11-13).

2.על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור הסב על חיובה בתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, וכן בהחזר דמי הודעה מוקדמת שהופחתו משכר המשיב. בפסיקת בית הדין האזורי ברכיבים מושא הערעור חויבה המבקשת בתשלום 32,835 ש"ח למשיב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.11.13, הוא יום הגשת התביעה לבית הדין האזורי.

3.במקביל להגשת הערעור הגישה המבקשת את בקשתה מושא החלטה זו לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, בהתייחס לרכיבים מושא הערעור, ולחלופין, להפקדת הסכום הפסוק או ערבות בנקאית בקופת בית הדין, עד להכרעה בערעור.

הרקע לבקשה

4.המחלוקת המרכזית בין הצדדים כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי נגעה לנסיבות שהובילו להפסקת עבודתו של המשיב, ובהתאם לכך זכאותו לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. בפי המשיב היו טענות אחדות עליהן הוא התבסס בתביעתו לפיצויי פיטורים. כך טען כי פוטר עקב מצבו הרפואי ואי יכולת המבקשת לספק לו עבודה ההולמת את מגבלתו הרפואית; כי התפטר בדין מפוטר, שכן לא יכול היה להמשיך את עבודתו בשל אי תשלום זכויות סוציאליות והפרשה לפנסיה; כי התפטר בנסיבות בהן לא ניתן היה לצפות כי ימשיך בעבודתו אצל המבקשת נוכח תקרית אלימה בה הותקף על ידי אחד מבעלי המבקשת. המבקשת מנגד טענה כי המשיב לא התייצב לעבודה שהציעה לו ושתאמה מגבלותיו בהתאם לאישור רפואי שהציג וכי בסופו של יום התפטר מעבודתו, ללא מתן הודעה מוקדמת, והכחישה את טענות העובד אודות התקרית האלימה.

פסק הדין של בית הדין האזורי

5.בית הדין האזורי קבע שלא הוכח כי העבודה שניתנה למשיב לא תאמה את מגבלתו הרפואית. לפיכך נקבע כי המשיב אינו זכאי לפיצויי פיטורים בשל מצבו הבריאותי, מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: החוק או חוק פיצויי פיטורים).