קבלה חלקית של ערעורו של עובד חברת אשטרום בע"מ

השופטת יעל אנגלברג שהם

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב - יפו אשר דחה את תביעות המערער לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, משמרות לילה וביום מנוחה שבועית, תשלום הפרשי שכר בעבור חודשיים והפרשי פיצויי פיטורים וכן לתשלום פדיון מנוחת פיצוי (תע"א 4281/07; הנשיאה עליה פוגל ונציגי הציבור הגב' חגית פורת ומר ישראל אסא; ניתן ביום 7.7.11).

רקע עובדתי

1.המשיבה היא חברה בתחום הבנייה וההנדסה האזרחית. המערער הועסק על ידי המשיבה כמנהל עבודה מיום 22.5.02 ועד ליום 31.12.06, מועד שבו פוטר מעבודתו.

2.בסמוך לתחילת העסקתו חתם התובע על פירוט תנאי העסקה על פיו קיבל שכר יסוד בתוספת מענק אי היעדרות, גמול שעות נוספות גלובאלי וגילום רכב. עוד פורטו במסמך תנאי עבודה נוספים.

ההליך בבית הדין האזורי

3.המערער הגיש לבית הדין האזורי תביעה בסך כולל של 232,250 ₪ שעיקרה תשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות וביום מנוחה שבועית (171,144 ₪) ותוספת שכר בגין עבודה במשמרות לילה (33,100 ₪). כן תבע המערער תשלום נוסף בגין שכר יסוד לחודשיים האחרונים לעבודתו (4,000 ₪), הפרשי פיצויי פיטורים (14,407 ₪) ופדיון מנוחת פיצוי (9,708 ₪). טענתו העיקרית של המערער הייתה כי עבד במתכונת קבועה ובימי מנוחה אך לא קיבל בגינם את מלוא התמורה שלה הוא זכאי. עוד טען המערער כי הובטחו לו תוספות שכר אך אלה ניתנו לו לתקופה מוגבלת בלבד ולא נלקחו בחשבון במסגרת חישוב פיצויי הפיטורים ששולמו לו.

4.בית הדין האזורי, לאחר ששמע את טענות הצדדים ובחן את הראיות שהובאו בפניו, דחה את תביעת המערער וקבע כדלקמן:

• לעניין התביעה להפרשי תשלום בגין עבודה בשעות נוספות, קבע בית הדין האזורי כי אין חולק שעבודת המערער חייבה עבודה בשעות נוספות והדבר אף עוגן בהסכם העבודה של המערער. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי משמדובר בתקופת עבודה שעליה הוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "תיקון 24") אינן חלות, על המערער להוכיח מתכונת העסקה קבועה על מנת שיהא זכאי לתשלום גמול השעות הנוספות. על פי קביעת בית הדין האזורי, משתביעת המערער שהתבססה על טענה שלפיה עבד 12 שעות בכל יום לא נתמכה בעובדות שהובאו בפני בית הדין, משעלה מהראיות כי המערער עבד בסוגי עבודה בעלי אופי משתנה ובשעות משתנות וכי הדוחות שהוצגו בפני בית הדין לא תמכו בטענת המערער, לא מצא בית הדין האזורי כי המערער הוכיח מתכונת עבודה כנטען על ידו. מששולמה למערער תוספת שכר גלובאלית בגין שעות נוספות, לא הרים המערער את הנטל להוכיח כי המשיבה חייבת לו הפרשי שכר כנתבע על ידו.