ע"ע 13490-06-13 ואח' מעונות ילדים בישראל – קריית הילד נ' אורה שוב

1.לפנינו ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת שרה שדה אור ונציגי הציבור גב' יעל רייכמן ומר אהוד חביב; תע"א 3663-09) אשר קיבל חלק מרכיבי תביעתה של הגב' אורה שוב (להלן: "העובדת") לפיצוי בגין פיטוריה בניגוד לחוק עבודת נשים, תביעה לפיצוי על פיטורים שלא כדין והפרשי שכר.

2.ב"כ מעונות ילדים בישראל – קריית הילד (להלן: "המעונות") טען כטענת סף כי הצדדים פנו לבוררות בהסכמה בפני בית הדין לענייני ממונות על מנת שיכריע בתביעותיה של העובדת. לטענתו, משניתן פסק בוררות בעניינה של העובדת אשר קבע שיש לפצותה בסך של 4,500 ₪ ושחרור קופת הפיצויים הרי שלא ניתן להמשיך ולנהל תביעה כנגד המעונות ברכיבי התביעה הנוספים.

3.בית הדין האזורי דחה את טענתו של ב"כ המעונות בענין זה וקבע כי פסק הבוררות התייחס אך ורק לרכיב פיצויי הפיטורים ופיצוי על פיטורים שלא כדין ולא התייחס לרכיבי התביעה האחרים, לרבות לענין הפרת חוק עבודת נשים. כמו כן, בית הדין האזורי קבע כי מלכתחילה לא היתה סמכות במסגרת הבוררות לפסוק בתביעות הנשענות על משפט העבודה המגן.

4.בית הדין האזורי קבע כי יש להמשיך בניהול התביעה למרות פסק הבורר מאחר ולפי קביעתו פסק הבורר התייחס, כאמור, אך ורק לתביעת הפיצוי בגין הפיטורים. באשר לתביעות האחרות שעילתן הפרת חוק עבודת נשים פסק פיצוי לעובדת, כולל הפרשי שכר והפרשי דמי לידה הנובעים מאותו פיצוי.

5.שני הצדדים הגישו ערעור לפנינו, כאשר העובדת הגישה ערעור על אי פסיקת פיצוי בגין אי עריכת שימוע והפרשי שכר ואילו המעונות ערערו בעיקר על אי קבלת טענתם לעיכוב ההליכים לפי פסק הבורר.

6.במהלך הדיון בית הדין הציע לבאי כח הצדדים כי כל צד יחזור בו מן הערעור ללא צו להוצאות.

ב"כ העובדת קיבל את הצעת בית הדין ואילו ב"כ המעונות ביקש כי יינתן פסק דין. לאור זאת ערעורה של העובדת נמחק בזאת ללא צו להוצאות.

7.לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעל פה ובכתב הננו סבורים כי דין ערעור המעונות להידחות. באשר לקביעות העובדתיות והקביעות בענין הפרת חוק עבודת נשים והסעדים בגין אותה הפרה – דין הערעור להדחות מטעמיו של בית הדין האזורי ולא מצאנו מקום להתערב בהן.

8.באשר לטענה כי פסק הבוררות מהווה מעשה בית דין ולא ניתן היה להמשיך בהליכים לגבי הפרת חוק עבודת נשים בעניינה של העובדת שפוטרה בהיותה בהריון, דין טענה זו להדחות. בענין זה נדגיש את אשר כבר הודגש פעמים רבות בפסיקתנו כי לא ניתן להסכים על בוררות כאשר מדובר בטענה להפרת זכויות קוגנטיות של העובד. בענייננו מדובר בטענה של הפרת זכות מזכויות העובדת על פי חוק עבודת נשים ומקל וחומר שלא ניתן לתת תוקף לפסק בוררות הדן בזכויות על פי חוק זה, שמשמען זכויות להגנת נשים בהריון ובתקופה שאחרי הלידה, זכויות אשר ראויות להגנה מיוחדת.

9.סוף דבר – ערעור המעונות נדחה בזאת והמעונות ישאו בהוצאות הערעור ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו לעובדת תוך 30 יום מהיום.