ע"ע 13353-11-16

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט דורי ספיבק ונציגי הציבור מר מרדכי נגר ומר יצחק סרי; סע"ש 67189-12-14). בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי בחלקה את תביעת המשיב, וחייב את המבקשות לשלם לו סכום כולל של 100,205 ש"ח. הסכום כפי שפסק בית הדין האזורי כולל הפרשי שכר לפי צו ההרחבה החל בענף הבניין, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, וזכויות סוציאליות שונות. כמו כן חויבו המבקשות לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.

הרקע לבקשה

2.המשיב, אזרח אריתריאה, אשר שהה במדינת ישראל כמבקש מקלט, הועסק באתרי בנייה בתקופה שמיום 10.8.11 ועד ליום 10.10.14. אתרי הבנייה הופעלו על ידי חברת הבנייה א. דורי, היא המבקשת 2, העוסקת כקבלן פרויקטים בתחום הבנייה (להלן: דורי). המשיב הוצב באתר באמצעות טוטאל פתרונות כ"א בע"מ, המבקשת 1, שהיא חברה להשמת כוח אדם (להלן: טוטאל).

פסק הדין של בית הדין האזורי

3.בפסק הדין קבע בית הדין האזורי כי המשיב ביצע באתרי הבנייה עבודות בניין, וכי על העסקתו חלות הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 )להלן: החוק). לפיכך, על פי הוראת סעיף 12א לחוק, בתשעת החודשים הראשונים הייתה טוטאל מעסיקתו של המשיב והחל מחודש העבודה העשירי העסיקה אותו דורי. כמו כן, ומאחר שדורי היא מעסיקה בענף הבנייה, קבע בית הדין כי מחודש העבודה העשירי חלות על העסקת המשיב הוראות צו ההרחבה לענף הבניין. בהמשך לכך קבע בית הדין כי הוראות צו זה חלות על המשיב גם בתשעת חודשי העבודה הראשונים בהם הועסק המשיב על ידי טוטאל וזאת מכוח חובת השוואת תנאים לפי הוראת סעיף 13(א) לחוק.

לאחר מכן נפנה בית הדין האזורי לדון במחלוקות בין הצדדים לעניין שעות העבודה של המשיב, לגבי שכרו השעתי ותביעתו להפרשי שכר. בית הדין פסק למשיב הפרשי שכר על פי תביעתו בסך 45,007 ש"ח, בציינו כי על פי חישוביו זכאי המשיב לסכום גבוה יותר.

בית הדין קבע עוד כי המשיב הוכיח שפוטר מעבודתו לאחר שסירב לדרישת טוטאל להפחית את שכרו מ-25 ש"ח לשעה, לשכר מינימום. על כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 15,284 ש"ח, לחלף הודעה מוקדמת בגובה שכר עבודה חודשי בסך 5,000 ש"ח ולפיצוי בגין פיטוריו ללא שימוע בסך 5,000 ש"ח. בית הדין קיבל עוד את תביעתו של המשיב לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 11,009 ש"ח; דמי הבראה בסך 7,912 ש"ח; דמי חגים בסך 4,189 ש"ח; פדיון חופשה בסך 6,804 ש"ח.

בסך הכל פסק בית הדין למשיב סך 100,205 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן חייב כל אחת מן המבקשות בתשלום הוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח, דהיינו, 10,000 ש"ח.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע

4.ביום 7.10.16 הגישו המבקשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, ובד בבד הגישו בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין.

5.בעיקרם של דברים טענו המבקשות בערעורן, כי במקרים אחרים נפסק, שאין להחיל על תנאי העסקתם של עובדי טוטאל אשר הוצבו לעבודה אצל דורי, את צו ההרחבה בענף הבנייה, וכי במקרים אלו פרשנות הדין הרלוונטי הייתה שונה מהותית מהפרשנות שיצאה תחת ידי בית הדין האזורי. לטענתן, טוטאל היא חברת כוח אדם, ומשכך, על העסקת המשיב חל צו ההרחבה בענף שירותי כוח האדם ולא צו ההרחבה בענף הבניין. כמו כן העבודות שבהן הועסק המשיב לא היו עבודות בניין. בנסיבות אלה אין המשיב זכאי לסכומים שנפסקו לזכותו מכוח צו ההרחבה בענף הבניין. נוסף על כך טענו המבקשות כנגד היקף שעות העבודה כפי שטען לו המשיב, ולעניין יישום הוראות חוק הגנת השכר לעניין נטל ההוכחה בדבר עבודה ב-60 שעות נוספות. עוד טענו המבקשות כי טוטאל היא מעסיקתו הבלעדית של המשיב, לאורך כל תקופת העסקתו, וכי מדובר בהעסקה ישירה, אותנטית ולגיטימית. כמו כן המשיב זנח בסיכומיו את טענותיו להעסקה במשותף, ועל כן, לא היה מקום לדון בהן. המערערות טענו עוד כי המשיב לא הרים את הנטל להוכיח כי פוטר מן העבודה ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, וכי אין המשיב זכאי לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה וזאת עד למועד עזיבתו את הארץ.

6.בבקשה לעיכוב ביצוע ביקשו המבקשות לעכב את כלל הסכומים שפסק בית הדין האזורי בפסק דינו. המבקשות מציינות כי לאור נימוקי ערעורן, ומשבסוגיה שבמחלוקת ניתנו פסיקות סותרות מפי בתי הדין האזוריים, סיכויי ערעורן גבוהים. כמו כן טוענות המבקשות כי בשל מעמדו של המשיב, שהינו אזרח זר חסר כל נכסים ממשיים שאף יצא את מדינת ישראל לצמיתות, לא יהיה באפשרותן להיפרע ממנו ככל שיתקבל הערעור. המבקשות ציינו עוד כי מצידן, אין התנגדות להבטיח את מלוא הכספים שנפסקו לזכות המשיב בפסק הדין באמצעות הפקדתם בקופת בית דין זה. כך, שלא צפוי למשיב נזק כתוצאה מעיכוב ביצועו של פסק הדין.