ע"ע 12959-02-16

השופט משה טוינה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת רוית צדיק ונציגת הציבור גב' שרה חורש; סע"ש 17136-01-14) מיום 7.12.15. בפסק הדין התקבלה בחלקה תביעתו של המשיב, והמבקש חויב לשלם לו פיצויי פיטורים בסך של 168,079 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (9.1.14) ועד למועד התשלום בפועל , ובנוסף לכך שכר טרחת עו"ד בסך של 16,000 ₪.

הרקע ופסק דינו של בית הדין האזורי

2.המשיב עבד שנים רבות בחנות המשפחתית של אביו, אשר עסקה במכירה קמעונאית של עיתונים, כלי כתיבה, ממתקים ועוד. ביום 28.2.2007 המשיב הפסיק את עבודתו בחנות, וביום 21.6.2012 נפטר האב (להלן- המנוח). ביום 9.1.14, קרוב לשבע שנים לאחר סיום עבודתו, הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי נגד עזבון המנוח (המיוצג בידי אחיו), לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ביחס לתקופת עבודתו בחנות וסיומה. סכום התביעה עמד על סך של 410,112 ₪.

3.כמצוין לעיל בפסק דין מושא הבקשה התקבלה תביעתו של המשיב בחלקה. לדעת בית הדין האזורי ההסבר שנתן המשיב לפיו השיהוי בהגשת התביעה נבע מחשש לפגיעה מאביו - משלא רצה להעמיס עליו תביעות, שעה שאביו היה במצב כלכלי מסובך - מניח את הדעת ושיקף את המציאות שתוארה על ידו, ולכן יש לדחות את טענת המבקש בדבר השיהוי. נקבע כי ממכלול הנסיבות ובכלל זה העובדה כי מדובר בעסק משפחתי ומערכת יחסים מורכבת עם האב; הימנעות המשיב מתביעת פיצויי פיטורים וההפרשות לפנסיה במהלך חיי אביו, לא העידה על וויתור על החוב; כי כל ההפרשות לפנסיה שבעה שנים קודם להגשת התביעה (9.1.2007), התיישנו, ולכן התביעה ברכיב זה עומדת רק ביחס לחודשים פברואר 2007 ו-2/3 מחודש ינואר 2007, והתביעה לפיצויי פיטורים עומדת בעינה מפני שהוגשה בתוך שבע השנים מיום שנוצרה עילת התביעה.

4.בית הדין קיבל את גרסת המשיב שלא נסתרה ואשר נתמכה באישור מהמוסד לביטוח לאומי, וקבע כי הוא עבד בחנות החל מיום 1.1.93 ועד ליום 28.2.07, במשרה מלאה; התקבל גם מכתב פיטורים בחתימת אביו, שמידת אמתותה לא נסתרה, ונקבע כי המשיב פוטר מעבודתו ולכן זכאי לפיצויי פיטורים. אשר לגובה פיצויי הפיטורים נקבע, בהסתמך על עדותו של המשיב, כי היקף משרתו היה זהה במשך כל שנות עבודתו ובתקופה בה היה סטודנט השלים את השעות בדרכים שונות, ולכן הפיצויים יחשבו על פי שכר עבודתו האחרון. אשר לגובה השכר הקובע נקבע, כי התשלום שקיבל המשיב מאביו בסך 3,800 ₪, בנוסף לשכרו בסך 4,500 ₪ שהופיע בתלוש שכר, היה חלק משכר העבודה, ולא חלק מהלוואה שניתנה למשיב לצורך החזר משכנתא, שכן היה מדובר בסכום קבוע שלא היה מותנה בתנאי, ואשר הופסק עם סיום עבודתו של המשיב. לפיכך נקבע כי השכר הקובע לצוריך חישוב פיצויי פיטורים היה 8,300 ₪ נטו וסך של 11,864 ₪ ברוטו.

תביעה לתשלום הפרשות לפנסיה נדחתה, וטענת הקיזוז שהעלה המבקש נדחתה אף היא. כפועל יוצא מקביעות אלו חויב המבקש בסכומים המפורטים בסעיף 1 לעיל.

5.המבקש הגיש ערעור במסגרתו הוא טוען כי שגה בית הדין בכך שדחה טענתו בדבר שיהוי ניכר בהגשת התביעה, באופן שגרם לו נזק ראייתי, במיוחד שעה שאביו נפטר ולא ניתן לקבל את גרסתו. עוד טוען המבקש כי ראוי היה לקבל את טענותיו בדבר תקופת העסקה והיקף המשרה של המשיב וכן בעניין השכר הקובע, תוך הסתמכות על הרשומים בתלושי השכר שהוצגו, ובהתאם לכך לחשב פיצויי פיטורים ולפסוק לטובת המשיב סך של 55,908 ₪ בלבד, או לחילופין 69,625 ₪. עוד נטען כי במסגרת שיעור ההוצאות לא ניתן ביטוי כלשהו לדחיית תביעה להפרשות פנסיוניות בסך של 242,033 ₪. המבקש מוסיף וטוען כי היה על בית הדין לקבל את טענתו בדבר כספים רבים שקיבל המשיב מאביו באמצעות הלוואות שהיה עליו להחזיר, וזכותו לקזז כספים אלה מהחוב הנטען.

6.במקביל להגשת ערעורו הגיש המבקש את הבקשה שלפני, לעיכוב ביצועו של פסק הדין במעמד צד אחד, תוך הפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין, באמצעות צ'ק בנקאי. המבקש טוען כי סיכויי ערעורו טובים וכי ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין ולאחר מכן יתקבל ערעורו בחלקו או במלואו, ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך, מאחר שהמשיב אב לשלושה ילדים, מבוטל וכל רכושו מסתכם במקרקעין שאינם רשומות, מכאן לא יהא באפשרותו להחזיר את הסכום הפסוק היה והערעור יתקבל. עוד מציין המבקש כי לאור עדכון השכר שנקבע למשיב, יש לערוך שומה כדין לתשלום מס הכנסה בהתאם להכנסותיו בפועל על מנת לקבל ממס הכנסה ניכוי מס במקור ומתוך כספי הפיצויים. ולבסוף ממוסיף המבקש כי הוא נכון להפקיד את הסכום הפסוק העומד על סך של 184,079 ₪ בקופת בית הדין, באמצאת הצ'ק הבנקאי.