ע"ע 11295-06-14 סופר שוק אבי יפו בע"מ נ' Area

השופטת אביטל רימון-קפלן

1.בפני בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אורנית אגסי; סע"ש 11184-09-13) מיום 23.12.13 (להלן- פסק הדין), אשר ניתן כנגד המבקשת בהעדר הגנה. לציין, כי בהחלטה מיום 2.6.14, הורה בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת אורנית אגסי; סע"ש 11184-09-13), כי פסק דין אשר ניתן כנגד המבקשת בהיעדר הגנה ביום 23.12.13, ישאר על כנו, זאת מאחר שהמבקשת טרם שילמה את הוצאות המשיב בסך של 2,500 ₪ אשר הושתו עליה בהחלטה מיום 26.2.14, בעקבות בקשתה לביטול פסק דין. כנגד החלטה זו מיום 2.6.14 הגישה המבקשת ערעור לבית דין זה, ובמקביל הגישה את הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע פסק הדין.

הרקע לבקשה:

2. המשיב, עובד לשעבר של המבקשת, הגיש ביום 3.9.13 תביעה לבית הדין האזורי כנגד המבקשת לתשלום שורה של זכויות כספיות הנובעות מתקופת העסקתו אצלה וסיומה. סכום התביעה עמד על 71,858 ₪.

3.המבקשת לא הגישה כתב הגנה, וביום 15.12.13 הגיש המשיב בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

4.ביום 23.12.13 נעתר בית הדין לבקשת המשיב ונתן פסק דין בהעדר הגנה. בית הדין האזורי קבע כי כתב התביעה והדרישה לכתב הגנה נמסרו למבקשת ביום 9.9.13, על פי אישור המסירה שהוגש, וכי המבקשת לא הגישה כתב הגנה או כל תגובה אחרת מטעמה. לאור זאת, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה על יסוד האמור בכתב התביעה והמבקשת חויבה לשלם למשיב סכום כולל של 71,858 ₪ וכן הוצאות בסך של 5,000 ₪ (להלן- פסק הדין).

5.ביום 16.1.14 הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה לביטול פסק הדין וכן לעיכוב ההליכים עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין. נטען כי המבקשת לא קיבלה כל זימון לדין, ופסק הדין הועבר אליה באמצעות הפקסימיליה. עוד נטען כי בעקבות קבלת פסק הדין, פנתה באת כוח המבקשת אל בא כוח המשיב על מנת לקבל אישור מסירת כתב התביעה, ואז הומצא לה אישור משלוח דואר רשום ותדפיס מאתר חברת דואר ישראל, ממנו עולה כי משלוח כתב התביעה בדואר רשום נעשה ללא אישור מסירה. המבקשת טענה כי בהעדר אישור מסירה, ההמצאה אינה נחשבת כדין. המבקשת הוסיפה וטענה כי סיכויי הגנתה טובים. כמו כן נטען כי אף החלטת בית הדין מיום 16.11.13, בדבר דרישה להגשת כתב הגנה, לא הומצאה למבקשת. לבקשה צורף תצהיר של גב' דליה סובן, מנהלת חשבונות במבקשת, ולפיו נטען כי המבקשת לא קיבלה את כתב התביעה, ולא כל החלטה אחרת, וגם לא זומנה לדיון שנקבע.

6. בהחלטה מיום 26.2.14, קבע בית הדין האזורי כי הגם שטענות המבקשת באשר לאישור המסירה ולכך שלא הבינה כי הוגש נגדה כתב תביעה- לא הוכחו ואין בהן כל סבירות, דין הבקשה להתקבל ועל כן פסק הדין יבוטל, שכן לכאורה מטענות ההגנה המפורטות בכתב ההגנה, יש כדי להעיד ולו לכאורה כי יש בידיה סיכויי הגנה טובים.

אי לכך קבע בית הדין כי יש להיעתר לבקשה, לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה ולעכב את ביצועו. עוד נקבע כי המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך כולל של 2,500 ₪, זאת בתוך 30 ימים ממועד ההחלטה.

7.להשלמת התמונה יצוין כי נגד החלטה זו, לחיובה בהוצאות המשפט כאמור, הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי (בר"ע 35355-03-14). בהחלטה מיום 19.3.14, דחה בית דין זה את בקשת המבקשת.

8.המבקשת לא עמדה בתשלום הוצאות המשפט בסך של 2,500 ₪, ועל כן ביום 1.4.14 עתר המבקש להורות על הותרת פסק הדין על כנו.

בהחלטה מיום 5.4.14 הורה בית הדין למבקשת להגיב לבקשת המשיב תוך 7 ימים.

בין לבין, כפי שעולה ממערכת "נט משפט", הגישה המבקשת ביום 2.4.14 כתב ההגנה לתיק וביום 27.4.14 הודעה בדבר גילוי מסמכים המצויים ברשותה.

9. בהחלטה מיום 2.6.14, נעתר בית הדין האזורי לבקשת המשיב והורה כי מאחר וטרם שולמו ההוצאות, פסק הדין אשר ניתן כנגד המבקשת בהיעדר הגנה יוותר על כנו, והדיון בתיק הקבוע ליום 14.7.14 –בוטל.

10.כנגד קביעה זו הגישה המבקשת ביום 23.6.14 ערעור לבית דין זה, ובמקביל הגישה כאמור את הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני. בהחלטתי מיום 25.6.14 עוכב תשלום פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע.

טענות הצדדים

11.במסגרת בקשתה חוזרת המבקשת על האמור בבקשה לביטול פסק הדין ומדגישה כי נוכח העובדה שהמשיב התפטר מעבודתו אצלה ללא מתן הודעה מוקדמת, היא הודיעה למשיב על כוונתה לקזז הוצאות משפט מתמורת הודעה מוקדמת שהמשיב נותר חייב לה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ביום 27.4.14 הגישה לבית הדין האזורי תגובה לבקשת המשיב להותיר את פסק הדין על כנו, ובמסגרתה טענה כי ביטול פסק הדין לא הותנה בתשלום הוצאות משפט, וכי שילמה למעשה את הוצאות המשפט באמצעות קיזוזו מסכום חובו של המשיב כלפיה. עוד נטען כי ביום 2.6.14 הוגשה תגובה מטעם המבקשת לבקשת המשיב למתן החלטה בה צוין כי התגובה הוגשה, וכן פורטו שוב טענות המבקשת בדבר אי התנית תשלום הוצאות משפט בביטול פסק הדין וכן בעניין הקיזוז, כאמור. לטענת המבקשת, על אף הגשת שתי התגובות, ומבלי לדון בטענותיה, החליט בית הדין האזורי, בהחלטה ביום 2.6.14, לבטל ההחלטה בדבר ביטול פסק הדין ולהשאיר את פסק הדין על כנו.

12.המבקשת מוסיפה וטוענת כי גם לגופם של דברים, יש הצדקה להיעתר לבקשתה, שכן סיכוייה לזכות בערעור גבוהים. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי שגה בית הדין האזורי עת ביטל את החלטתו בדבר ביטול פסק הדין נוכח אי תשלום הוצאות משפט, וזאת למרות שבהחלטה המבטלת פסק הדין לא הותנה ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות משפט; כי המשיב בנוסף לפעולתו לגביית חובו, נקט בדרך עקיפה, תוך הטעיית בית הדין בדבר אי הגשת התגובה על ידי המבקשת, וקיבל את ההחלטה לטובתו; כי החלטת בית הדין אינה מנומקת ולא ניתן להבין ממנה האם הסתמך בית הדין רק על בקשתו של המשיב או שנחשף גם לתגובת המבקשת, ודחה את טענותיה. עוד נטען כי ככל שלא הובא לידיעת המבקשת כי אי תשלום הוצאות משפט בגין ביטול פסק הדין, יוביל להותרת פסק הדין על כנו, לא ניתן היה ליתן החלטה בדבר ביטול ההחלטה; בית הדין מנע מהמבקשת כל אפשרות להתגונן, על אף הגשת כתב ההגנה, ולמרות שקבע, בהחלטתו בבקשה לביטול פסק הדין, כי טענות ההגנה ראויות להתברר, וזאת כאשר קיים ספק לכל הפחות לגבי מחדל המבקשת, אשר טוענת כי סכום הוצאות המשפט שולם.