ע"ע 1108-07-15

 1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת רחל בר"ג הירשברג ונציגי הציבור מר שמואל רבלין ומר נמרוד משאלי; ס"ע 50631-11-13). בפסק הדין חייב בית הדין האזורי את המערערת לשלם למשיבה סך 24,000 ש"ח, וזאת בגין פיטורי המשיבה שלא כדין, בהיותה בהריון. בית הדין פסק את הסכום כאמור לאחר שהצדדים הסמיכו אותו לפסוק ביניהם לפשרה ללא הנמקה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.הסכמת הצדדים להסמיך את בית הדין לפסוק לפשרה כאמור מצאה ביטויה בפרוטוקול ישיבת בית הדין האזורי מיום 26.5.15. על פי המוסכם, "הסכום שיפסק יהא בגין פיצוי על פיטורים שלא כדין ובסכום שינוע בין 0 ש"ח לבין 28,622 ש"ח. פסק הדין יביא את כלל המחלוקות ההדדיות לידי סיום מלא וסופי". נציין כבר בשלב זה כי המערערת הייתה מיוצגת בבית הדין האזורי על ידי בא כוח.  2.במסגרת הערעור טוענת המערערת כי אף ששילמה למשיבה את הסכום שנפסק היא מרגישה שנעשה עימה חוסר צדק. לדבריה, הופעל עליה לחץ על ידי בית הדין כדי שתסכים להצעת בית הדין. כמו כן מפנה המערערת לכך שהמשיבה קיבלה דמי אבטלה באותה תקופה בגינה היא תבעה את שכרה, וכי היא ביקשה להפחית את סכום דמי האבטלה מן הסכום שייפסק על ידי בית הדין. המערערת מציינת בערעורה כי שופטת בית הדין האזורי שאלה את המשיבה אם היא מתחייבת להחזיר את דמי האבטלה למוסד לביטוח לאומי, ולאחר שהמשיבה אישרה כי היא מתחייבת להחזיר למוסד לביטוח לאומי את דמי האבטלה שקיבלה, השופטת "לא כתבה על כך בפסק הדין". בערעורה מוסיפה המערערת ומפרטת כי פנתה למוסד לביטוח לאומי בעניין החזר דמי האבטלה, והוברר לה שהמוסד אינו מקבל כספים בחזרה. על כן היא מבקשת להחזיר לה את הסכום שקיבלה המשיבה כדמי אבטלה. עוד טוענת המערערת, כי התוצאה לפיה היא נאלצה לשלם על פי פסק הדין משכורות של ארבעה חודשים למשיבה, לאחר שלדבריה המשיבה פוטרה בגלל גניבה, היא תוצאה מאוד בלתי צודקת. זאת במיוחד שהממונה לפי חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 קיבלה את טענותיה ונתנה אישור לפיטורי המשיבה. המערערת טוענת עוד כי הממונה לפי חוק עבודת נשים נתנה החלטתה באיחור של ארבעה חודשים. תוצאת הדברים היא שעל המערערת לשאת בתוצאה של איחור הממונה לתת החלטתה. עוד מוסיפה המערערת כי יש גם להתחשב בזכויותיה כאישה עובדת בת 70, אם חד הורית המטפלת מזה 46 שנים בבתה, שהיא נכה 100%.   3.המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות. מדובר בפסק דין שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ולא התקיימו בנסיבות העניין הנסיבות בהן תתערב ערכאת הערעור בפסיקתה של הערכאה הדיונית. המשיבה טוענת עוד כי לא הופעל כל לחץ מצד בית הדין על מי מהצדדים, מה גם שהמערערת הייתה מיוצגת על ידי בא כוח בדיון לפני בית הדין האזורי. כתב התביעה הוגש על סך 49,130 ש"ח, וסכום זה כלל רכיבים שונים לרבות פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל עגמת הנפש הרבה שנגרמה למשיבה, נוכח האשמות המערערת ופיטוריה בהיותה בהיריון. בית הדין האזורי נקב בסכום נמוך מן הסכום המקסימאלי אותו הציבו הצדדים לפניו, תוך שהוא קובע שהסכום שפסק נקבע בשל פיטורים שלא כדין, קרי "עילה רחבה יותר מסתם אובדן השתכרות". המשיבה מבהירה עוד כי פנתה באופן עצמאי למוסד לביטוח לאומי לצורך בדיקת נושא השבת דמי האבטלה, אך מן המוסד לביטוח לאומי השיבו לה כי על פי הנתונים שמסרה אין מוטלת עליה חובת החזר כזו.  4.לאחר ששמענו את טענות הצדדים, ועיינו בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 26.5.15 ובכלל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כרגיל, ובהתאם להלכה הפסוקה, ערכאת הערעור אינה מתערבת בפסק דין שניתן לפשרה בהתאם להוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט אלא בנסיבות חריגות. לא מצאנו כי התקיימו נסיבות מעין אלה במקרה שלפנינו (ראו למשל ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 344-345; ע"ע (ארצי) 425/07 יחיאל אדרי - יצחק חג'יאן (25.12.2007) וההפניות שם; ע"ע (ארצי) 34812-01-15 סבטלנה פרוצנקו דנילוב - אופטימטל בע"מ (29.6.16); ע"ע (ארצי) 53823-10-12 סרפימה שיכמן - נטו אנווסטמנט 1998 בע"מ (10.3.14)). לכך יש להוסיף כי המערערת הייתה מיוצגת לפני בית הדין האזורי; הסכום כפי שקבע בית הדין האזורי מצוי בגבולות הסכומים כפי שהוסכם על ידי הצדדים, ולא מצאנו בהסכמת הצדדים כל אסמכתא לטענות המערערת בדבר ניכוי דמי אבטלה מן הסכום שנפסק. וודאי שאין מקום במסגרת הערעור שלפנינו להורות על החזר תשלומים שקיבלה המשיבה מן המוסד לביטוח לאומי לידי המערערת. הנה כי כן, בנסיבות אלה דין הערעור להידחות.  5.אשר להוצאות – צודקת המשיבה בבקשתה לחיוב המערערת בהוצאות משפט. המשיבה נגררה להליכים משפטיים רבים, שלא לצורך. בהקשר זה נזכיר כי המערערת ניהלה הליכים נוספים בקשר לפיטורי המשיבה. כך, המערערת הגישה לבית הדין האזורי תביעה כנגד החלטת הממונה לפי חוק עבודת נשים שלא התירה את הפיטורים באופן רטרואקטיבי, ואף הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי שדחה את תביעתה (ע"ע 15050-10-13). במסגרת אותו ערעור קיבלה המערערת את המלצת בית דין זה למחוק את הערעור, וערעורה נמחק מבלי שחויבה בהוצאות. במסגרת דיון קדם-ערעור שהתקיים בהליך זה המליץ הרשם השופט אבו קאעוד למערערת שלא לעמוד על הערעור. המערערת בחרה שלא לקבל המלצה זו ועמדה על המשך ההליכים. הנה כי כן המערערת נקטה בהליכים מיותרים, בגינם זכאית המשיבה להוצאותיה. בנסיבות העניין ומתוך התחשבות במצבה של המערערת אנו מחייבים אותה בהוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח בלבד.  סוף דבר6.הנה כי כן, בנסיבות אלה דין הערעור להידחות.המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ז (26 דצמבר 2016) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.