ע"ע 10323-10-12.ניתנה ביום 15 יולי 2014

זוהי בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בתיק ס"ע 37712-02-10; סגנית הנשיא איטה קציר ונציגי הציבור ד"ר עמיאל ממן ומר דב כספי).

הרקע לבקשה:

2. המשיבה 1 - כלל פנסיה וגמל בע"מ (להלן- חברת כלל), היא חברת ביטוח המנהלת קופות גמל, לרבות קופות הגמל "שקמה" ו-"גפן" (להלן ביחד - הקופות). המשיב 2 - בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן- הבנק) ניהל בעבר את הקופות ועם יישום הוראות ועדת בכר, שהורו על הפרדה בין הבנקים לקופות הגמל, מכר הבנק את קופות הגמל לחברות הביטוח. החל מאותו מועד, החלה חברת כלל לנהל את הקופות ובמסגרת ההסדר התחיקתי התקשרה בהסכם למתן שירותים עם דיסקונט גמל בע"מ, שהינה חברה ואישיות משפטית נפרדת מהבנק. במסגרת הסכם השירותים הנ"ל מעניקה דיסקונט גמל בע"מ לבנק שירותי תפעול של הקופות.

3. ביום 22.2.10 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בקריות (שהועברה בהמשך לבית הדין האזורי) כנגד חברת כלל וכנגד הבנק לתשלום פיצוי כספי בסכום כולל של 52,746 ₪. לעניין זה טען המבקש כי ביום 22.8.08 נפגש בבנק עם היועץ הפנסיוני מטעם הבנק (להלן-היועץ) לשם העברת כספי הקופות שעל שמו לקופת הגמל "אשכולות", המנוהלת על ידי חברת כלל. לטענתו, בתקופה שבין פגישתו עם היועץ ועד ליום 16.11.08 מועד בו הועברו הכספים בפעל, הוא פנה לבנק בדרישות חוזרות ונשנות לביצוע ההעברה אך ללא הועיל. עוד טען המבקש כי בתקופה זו חלו ירידות חדות בקופות וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד כספי, לו אחראים המשיבים. לפיכך עתר המבקש לחייב את שני המשיבים לשלם לו את ההפסד, אשר לטענתו, שיעורו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עמד על סך של 37,746 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה. בנוסף, טען המבקש כי נגרמו לו הפסדים כספיים המתבטאים באובדן רווחים בהשקעת הסך של 37,746 ש"ח בקופות גמל אחרות ולכן עתר לתשלום פיצוי בגין ההפסדים הללו בסך של 10,000 ש"ח. כמו כן תבע המבקש פיצוי כספי בגין נזק לא ממוני, בסך של 5,000 ש"ח.

4.מנגד, טענה חברת כלל כי למבקש אין כל עילת תביעה נגדה, שכן היא פעלה כדין מהרגע שמסמכי העברת הכספים הועברו אליה, ואילו הבנק טען כי אי העברת המסמכים לחברת כלל בחודש אוגוסט 2008 נבעה מרשלנות המבקש.

5.לאחר שמיעת הצדדים, עדיהם וטענותיהם, דחה בית הדין האזורי את תביעת המבקש. בית הדין קבע לעניין זה כי ביום 22.8.08 נפגש המבקש בבנק עם היועץ הפנסיוני מטעם הבנק (להלן- היועץ) וביקש להעביר את כספי הקופות לקופת הגמל "אשכולות", וכי הגיע לפגישת הייעוץ מבלי שהייתה ברשותו תעודת הזהות אותה נדרש להציג בפני היועץ לצורך ביצוע העברת הכספים. עוד נקבע כי היועץ מילא את כל הטפסים הנדרשים לצורך ביצוע העברת הקופות אך דרש לקבל תחילה את תעודת הזהות של המבקש לפני ביצוע ההעברות בפועל, כי המבקש השתהה בהבאת תעודת הזהות לבנק, חרף פניות טלפוניות אליו, והביאה רק ביום 23.9.08, שאז צולמה תעודת הזהות והצילום צורף לטפסים שמילא היועץ עוד ביום 22.8.08 ואלו הועברו לאגף התפעול בבנק, להמשך טיפול מול חברת כלל, כי ביום 2.10.08 העביר אגף התפעול בבנק את המסמכים להמשך טיפול אלא שאז התברר כי חסרים טפסים אחדים לצורך השלמת העברת הקופות. בית הדין קבע כי היועץ הודיע למבקש שעליו להגיע אליו לסניף, לצורך השלמת מילוי הטפסים החסרים, וכי אף אז השתהה המבקש ורק לאחר תזכורות טלפוניות הגיע לבנק ביום 7.11.08 שאז חתם על הטפסים החסרים שנדרשו, כי לאחר חתימת המבקש הועברו הטפסים לחברת כלל, ביום 16.11.08 בוצעה ההעברה מ"שקמה" ל"אשכולות" וביום 26.11.08 בוצעה ההעברה מ"גפן" לאשכולות".

6 .אשר לחברת כלל, בית הדין קבע כי על פי הוראות הדין, חברת כלל לא היתה יכולה לפעול בעניינו של המבקש לפני חודש נובמבר 2008, עת הועברו אליה כל המסמכים הנדרשים כשהם מלאים וחתומים כדין. על כן נקבע כי אין לתובע עילת תביעה נגד חברת כלל והתביעה כנגדה נדחתה.

7.אשר לבנק, בית הדין קבע כי לאור הוראות סעיף 7(א)(1) ו-7(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, מחובת התאגיד הבנקאי היה לבדוק את פרטי הזיהוי של מקבל השירות ולשמור ברשותו את פרטי הזיהוי של מקבל השירות, וכי מאחר והמבקש לא המציא לבנק תעודת זהות, לא היה באפשרות הבנק לפעול להעברת הקופות ביום 22.8.08. כן נקבע כי התנהלות המבקש היתה לקויה, הן בהבאת תעודת הזהות שלו לבנק רק ביום 23.9.08 והן בחתימתו על מסמכי ההעברה רק ביום 7.11.08, כאשר בין ביקור אחד לשני בבנק חלף כל פעם חודש ימים, כי התנהגות המבקש היתה רשלנית בנסיבות העניין ואין לו להלין אלא על עצמו. עוד נקבע כי המבקש לא הוכיח את ההפסדים הכספיים שנגרמו לו מאי העברת הכספים ביום 22.8.08 כטענתו, וכי לא הביא ראיות להפסדים המופיעים בכתב התביעה, ובכלל זה לא הוכיח באמצעות חוות דעת חשבונאית או מומחה בשוק ההון, שבמקרה בו היו מועברים הכספים לקופת הגמל "אשכולות", היו מוסבים לו רווחים כספיים בהכרח ולא הפסדים. בית הדין ציין עם זאת, כי מן הראוי היה שהבנק יפנה בכתב למבקש ויתריע בפניו כי יפסיק את הטיפול בבקשותיו, ולא יסתפק בשיחות טלפון עימו.

לאור התוצאה אליה הגיע חייב בית הדין את המבקש לשלם לחברת כלל בלבד שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ש"ח.

8.פסק הדין מושא הבקשה ניתן ביום 10.7.12, בהעדר הצדדים. בשום מקום לא ציין המבקש תאריך שבו הומצא פסק הדין ליד באת כוחו, למעט אזכור בתשובתו לתגובת חברת כלל, לפיה המצאת פסק הדין נעשתה במהלך פגרת הקיץ. ביום 10.10.12 הגיש המבקש הודעה דחופה להורות כי הערעור אותו ביקש להגיש באותו יום, הוגש במועדו. בהמשך להחלטת בית הדין לפיה הערעור הוגש באיחור, הגיש המבקש ביום 28.10.12 בקשה להארכת המועד להגשת ערעור.

הבקשה וטענות הצדדים

9.בבקשה להארכת מועד נטען כי, בהתחשב בפגרת הקיץ, המועד לתחילת מניין הימים להגשת הערעור הינו ה-1.9.12, שהוא יום שבת, כי מניין הימים להגשת הערעור יחל ביום שלאחריו, היינו ביום 2.9.12. בנסיבות אלה ובהתחשב בפגרת חג הסוכות, הערעור אשר הוגש ביום 10.10.12, הוגש במועד. לחילופין נטען כי ערעור המבקש הוגש באיחור בן יום אחד כך שטרם התגבשה למשיבים ציפייה לסופיות הדיון ובנוסף הערעור הומצא למשיבים בפקס עוד יום קודם- היינו, בתוך תקופת הערעור. מכל מקום, כך לטענת ב"כ המבקש, סיכויי הערעור טובים ומטעם זה יש להיעתר לבקשה. בקשר לכך נטען, כי טעה בית הדין האזורי בכך שלא פסק כי עוד ביום 22.8.08 ניתנה הוראת הביצוע למוסמך מטעם הבנק להעברה לקופה המנהלת וכי הוראה זו לא בוצעה בשל מחדלי המשיבים; כי היה על בית הדין להתייחס לכך שהמבקש הינו לקוח קבוע של הבנק, אשר אינו בקיא בהוראות התפעול וציפה כי הוראות תתבצענה בצורה מקצועית ויעילה; כי לא הוכח דבר החובה בהצגת תעודת זהות על ידו כלקוח; כי על סמך כלל חומר הראיות שהובא בפני בית הדין, היה מקום לקבוע כי המשיבים היו אחראים לעיכוב שחל בהעברת כספי הקופות; כי היה מקום לחייב את שתי המשיבות מכח דיני השליחות. כמו כן חזר המבקש על טענותיו בפני בית הדין האזורי ובכלל זה כי לא הוכח כל מחדל מצד המבקש להציג תעודת זהות; כי המבקש חתם על כל המסמכים הנדרשים עוד ביום 22.8.08; כי העד מטעם הבנק לא בירר מה קרה עם המסמכים מחודש 8/2008 במחלקת התפעול של הבנק; כי אין ליתן אמון בגירסת העד מטעם הבנק, לפיה הוא זכר שהרים טלפון למערער בהעדר תימוכין ואין ליתן אמון בגירסתו כי זכר את תאריך הגעת המבקש לבנק ביום 23.9.08 בהעדר סימוכין; כי אין ליתן משקל לעדות העד מטעם חברת כלל בהיותה עדות שמיעה; כי הנזק שנגרם למבקש הינו כנטען בכתב התביעה, על כל ראשיו ואף נגרם למבקש נזק לא ממוני; כי הנזק שנטען על ידי הבנק הוא בבחינת הודאת בעל דין; כי מעת שהוכח כי ניתנה הוראה להעברת הכספים בחודש 8/2008 הנטל היה על המשיבות להוכיח את הסייג שמנע את ההעברה בפועל.

אי לכך לטענת המבקש, יש להורות כי הערעור הוגש במועד ולחילופין להאריך את המועד להגשת הערעור.

10.חברת כלל מתנגדת לבקשה להארכת המועד וטוענת כי ב"כ המבקש כלל לא טרחה לציין מתי התקבל פסק הדין. עוד נטען כי המועד להגשת ערעור על פסק דין נמנה מיום מתן פסק הדין או מיום המצאתו ולא מיום 1.9.12 כסברת המבקש. לטענתה, על פי בדיקה באתר נט משפט עולה, כי ב"כ הבנק קבלה לידיה את פסק הדין ביום 11.7.12 ואם גם המבקש קיבל את פסק הדין באותו מועד, אז בהתחשב בפגרת הקיץ ופגרת הסוכות, המועד האחרון להגשת הערעור היה כבר ביום 27.9.12. בנסיבות אלה, כך לטענת חברת כלל, די בעובדה שהמבקש לא ציין בתצהירו את מועד קבלת פסק הדין בידיו, כדי לדחות את הבקשה על הסף.