ע"ע 1007-07-16

השופט רועי פוליאק

1.בית הדין האזורי (סגנית הנשיא איטה קציר ונציגת ציבור גב' אהובה מטסרו; סע"ש 33997-12-13) בפסק הדין מיום 5.6.16, חייב את המבקשת לשלם למשיב זכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצלה וסיומה.

2.ביום 23.6.16, בטרם הוגש הערעור על פסק הדין, הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטת בית הדין האזורי מיום 27.6.16 התבקשה תגובת המשיב. בטרם ניתנה החלטת בית הדין האזורי בבקשה לעיכוב ביצוע, ביום 3.7.16, הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי. בהחלטה מיום 13.7.16, קבע בית הדין האזורי, כי משהוגש ערעור, הבקשה לעיכוב ביצוע תידון על ידי בית משפט שלערעור, ואין לבית הדין האזורי סמכות לדון בבקשה. לאור האמור, המבקשת הגישה את הבקשה דנן לבית דין זה.

3. בהחלטתי מיום 13.7.16 ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, וכן התבקשו תגובות הצדדים.

4.המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת חוסר סמכות, שכן בית הדין האזורי היה המוסמך לדון בבקשה בטרם הגשת הערעור. לטענתו, הדרך הנכונה שעמדה בפני המבקשת היתה בהגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי, ומשהמבקשת לא מיצתה את ההליך הנכון, אין לה אלא להלין על עצמה. בתשובה לתגובת המשיב חוזרת המבקשת על טענותיה כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוכחות נוטה לטובתה. עוד מדגישה המבקשת כי בפני המשיב היתה פתוחה הדרך להגיש ערעור על החלטת בית הדין האזורי בדבר חוסר סמכותו מלדון בבקשה לעיכוב ביצוע, אולם משלא עשה כן, הוא מנוע מלהעלות כעת השגות לעניין זה.

5. בהתאם לתקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 חלות בבית הדין לעבודה תקנות 466 – 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) בעניין עיכוב ביצוע וסעד זמני בשל ערעור. בתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע כך:

(א)בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער במועד הגשת הבקשה לסעד זמני או לעיכוב ביצוע[ההדגשה אינה במקור - ר.פ.]; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ב)הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו.

6.המילים המסומנות בקו בציטוט לעיל, הוספו לתקנה 467(א) לתקנות סדר הדין האזרחי בתקנות סדר הדין הארחי (תיקון מס' 2), התשע"ו – 2016, אשר נכנסו לתוקף בחלוף 30 ימים מפרסומן ברשומות (ק"ת 4661 מיום 24.5.2016) והן עולות בקנה אחד עם פרשנות בית הדין הארצי לתקנה עוד בטרם הוספו מילים אלה (בר"ע 53191-10-13 אגוז המדבר בע"מ – דרורי (2014)).

7. מתקנה 467 לתקנות עולה באופן ברור, כי הערכאה המוסמכת לדון בבקשה לעיכוב ביצוע ולסעד זמני היא הערכאה שהייתה מוסמכת לדון בבקשה במועד הגשתה. לפיכך, ככל שהבקשה מוגשת לפני שהוגש ערעור, יש להגישה לבית הדין האזורי (כפי עשתה המבקשת, ובצדק), והערכאה המוסמכת לדון בבקשה היא בית הדין האזורי, גם אם בטרם ניתנה החלטה בבקשה הוגש ערעור. לעומת זאת, ככל שבקשה לעיכוב ביצוע מוגשת לאחר הגשת הערעור, יש להגישה לבית הדין הארצי.