ע"ע 10026-02-14 חדד נ' שמואל

השופטת אביטל רימון-קפלן

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור גב' יעל רייכמן ומר גדעון שמיר; ס"ע 6879-11-10) מיום 29.12.13. במסגרת פסק הדין נדחתה תביעתה של המבקשת כנגד המשיב לתשלום פיצויי פיטורים, אך התקבלה תביעתה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה. לאור הקביעות העובדתיות שנקבעו במסגרת פסק הדין, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.

הרקע לבקשה:

2.המבקשת, רואת חשבון במקצועה, עבדה במשרד רואי חשבון "חדד, כרמי ושות'-רואי חשבון" (להלן- המשרד) כרואת חשבון וכמנהלת המשרד החל מיום 23.9.01 ועד ליום 31.7.10. את המשרד הקימו, בשנת 2001, המשיב, רו"ח שמואל כרמי (להלן- מר כרמי) ואחיה של המבקשת, רו"ח יצחק חדד (להלן- מר חדד), באופן שהזכויות בשותפות התחלקו ביניהם 60% למר חדד ו- 40% למר כרמי.

3.לימים התגלע סכסוך בין השותפים, ובסופו של יום הם החליטו לפרק את השותפות ולהיפרד ביום 31.7.10. הוסכם בין השותפים על חלוקת הלקוחות ועל כך שמר כרמי יעזוב את המשרד ואילו מר חדד ימשיך לנהל את המשרד במסגרת חברה בשם "יצחק חדד ושות'-רואי חשבון יועצים" (להלן- החברה). למעט עובד אחד שפוטר, כלל עובדי המשרד המשיכו לעבוד או אצל מר חדד או אצל מר כרמי, בהתאם לחלוקה שהוסכמה בין השותפים. המבקשת המשיכה לעבוד במשרד אצל אחיה, מר חדד.

4.על רקע מציאות זו הגישה המבקשת לבית הדין האזורי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 126,933 ₪ בצירוף פיצוי הלנת פיצויי פיטורים וכן לפיצוי בשל אי הפרשה לפנסיה החל מתחילת שנת 2008 בסך של 7,616 ₪. התביעה הוגשה כנגד שני השותפים במשרד, מר חדד ומר כרמי.

5.במסגרת כתב ההגנה הודה אחיה של המבקשת מר חדד בחבותו לשלם למבקשת 60% מהסכומים שתבעה, כחלקו במשרד, ואילו מר כרמי כפר בחבותו וטען כי בהתאם להסכמה שהושגה בינו לבין מר חדד, לה הסכימה המבקשת, המבקשת המשיכה לעבוד אצל אחיה והוא קיבל על עצמו אחריות לתשלום זכויותיה של המבקשת בגין כל תקופת עבודתה במשרד.

6.במהלך הדיון המוקדם שהתקיים בבית הדין האזורי, הודיע מר חדד ששילם למבקשת סך של 62,000 ₪ וכי בהמשך ישלם לה סכום נוסף באופן שהסכום הכולל יהיה שווה ל- 60% מזכויות המבקשת. לאחר קבלת ההודעה ממר חדד בדבר השלמת התשלומים ובהסכמת המבקשת, נדחתה התביעה נגד אחיה, ונותרה התביעה נגד מר כרמי.

7.המחלוקת המרכזית בין הצדדים סבה על השאלה האם הפסקת פעילות השותפות ביום 31.7.10 הינה בגדר "פיטורים", המזכים את המבקשת בפיצויי פיטורים מהשותפים. המבקשת טענה כי בעקבות דרישתה בכתב מיום 18.7.10 משני השותפים לשלם לה פיצויי פיטורים ותשלומי פנסיה, עקב פירוק השותפות הצפוי, היא קיבלה ביום 25.7.10 תגובה ממר כרמי, ללא חתימתו של מר חדד. במכתב נאמר: "ביום 31.7.10 יתפצל משרד חדד, כרמי ושות' רו"ח ל-2 משרדים נפרדים. כמוסכם איתך את תמשיכי, החל מיום זה, לעבוד באותם תנאים וברצף זכויות עם רו"ח יצחק חדד". עוד נטען כי ביום 26.7.10 שלח מר חדד למר כרמי מכתב, ובו התייחס למכתבו מיום 25.7.10 וטען כי למר כרמי לא היתה כל זכות להוציא את המכתב כשהוא לא נחתם גם על ידו וכי הוא מוכן לשלם את חלקו בלבד, היינו 60% מהחובות כלפי המבקשת, עובדת שכירה לכל דבר, אשר מגיע לה לקבל את כל הזכויות. כן ציינה המבקשת שהיא שלחה למר כרמי מכתב נוסף ביום 25.8.10 שבו שבה דרשה את זכויותיה.

מר כרמי טען מנגד, כי בהתאם להסכמתו עם מר חדד בדבר חלוקת המשרד, אשר כללה חלוקת העובדים וקבלת אחריות לרציפות זכויותיהם, הוא לקח עמו שני עובדים ואילו מר חדד לקח שלושה עובדים, ביניהם המבקשת, וכן שלח לכולם מכתבים זהים לגבי רצף זכויותיהם. מר כרמי הכחיש קבלת מכתבים מיום 18.7.10, 26.7.10 ו- 25.8.10, וטען כי מדובר במכתבים מזויפים.

8.נושא נוסף שהיה שנוי במחלוקת בין הצדדים נוגע לפיצוי בשל אי הפרשה לפנסיה בצירוף פיצויי הלנת ההפרשות לפנסיה.

9.בפסק הדין מושא הבקשה, דחה כאמור בית הדין האזורי, את תביעת המבקשת לפיצויי פיטורים וקיבל את התביעה לפיצוי בעד אי הפרשה לפנסיה.

תחילה, דן בית הדין בשאלת האותנטיות של המכתבים וקבע כי המבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה לעניין אמיתות המסמכים שבמחלוקת. בקשר לכך נקבע, בין היתר, כי חרף הכחשת קבלת המכתבים בכתב ההגנה, המבקשת לא פירטה בתצהירה דבר ביחס לאופן מסירת מכתבה מיום 18.7.10, או ביחס לשני מכתבים האחרים, וגם לא המציאה את ההעתקים המקוריים. עוד נקבע כי המבקשת לא הביאה לעדות את אחיה, מר חדד, לתמוך בטענתה כי קיבל ממנה את מכתבה לשני השותפים מיום 18.7.10, דבר שפגע במהימנות גרסתה. כמו כן ייחד בית הדין פרק ל"מהימנות התובעת", במסגרתו דן בסתירות ובפרכות שהתגלו בגרסת המשיבה. בקשר לכך נקבע בין היתר כי טענת מר חדד לפיה שילם למבקשת, על חשבון פיצויי פיטורים המגיעים לה ממנו, סך של 50,000 ₪ מיום 16.10.10 ותשלום בסך של 12,000 ₪ מיום 20.6.11, אינה מתיישבת עם העובדה שהמבקשת הגישה את תביעתה לאחר מכן ביום 7.11.10 על מלוא סכום פיצויי הפיטורים. לדעת בית הדין, המסקנות האפשריות הן שהמבקשת הסתירה בכתב התביעה תשלום משמעותי של פיצויי פיטורים שקיבלה או לחילופין, שאין לקבל את טענת מר חדד שהסכום ששולם היווה תשלום של פיצויי פיטורים. בהתאם העדיף בית הדין את גרסת מר כרמי על פני גרסת המבקשת לגבי נסיבות כתיבת מכתבו למבקשת מיום 25.7.10. בקשר לכך נקבע בין היתר, כי אילו היה מדובר במכתב תשובה של מר כרמי למכתב המבקשת כטענתה, לא היה צריך להיות מקום לחתימת שני השותפים, וכי סביר שגם תוכנו היה אחר, תוך התייחסות מפורשת למכתבה. עוד נקבע כי גרסת מר כרמי נתמכה בעדות עובדת נוספת במשרד, גב' מרינה שנייר, אשר צירפה לתצהירה מכתב הזהה למכתב המבקשת, נושא אותו תאריך וחתום על ידי שני השותפים, בו הודיעו השותפים על התפצלות המשרד ועל המשך עבודתה ורצף זכויותיה אצל מר כרמי. כמו כן, קיבל בית הדין את גרסת מר כרמי בדבר הסכמת השותפות על פירוק המשרד וקבע כי הסכמה זו כללה חלוקת העובדים והמשך עבודתם ברצף זכויות, תוך שהשותף שאצלו ממשיך כל עובד לעבוד מקבל כלפיו אחריות לתשלום הזכויות התלויות בוותק בגין כל תקופת עבודת העובדים בשותפות. עוד נקבע כי ההסכמה כללה גם את המשך עבודתה של המבקשת במשרד אצל אחיה, תוך התחייבותו כלפי המבקשת לרציפות זכויות מיום תחילת עבודתה בשותפות. בית הדין קיבל גם גרסת מר כרמי לפיה בהמשך להסכמתם, מר חדד הכין עבור העובדים את המכתבים הנושאים תאריך 25.7.10, המיועדים לחתימת שני השותפים, למעט המכתב שהיה מיועד למבקשת, כשהוא נושא את חתימת מר כרמי בלבד. כן נקבע כי המבקשת לא הביעה התנגדות להסדר לפיו היא תמשיך לעבוד ברציפות זכויות, וכי מכתבה מיום 18.7.10 המופנה לכאורה למר כרמי, אינו מכתב אמיתי, כמו גם המכתבים מיום 26.7.10 ומיום 25.8.10.

10.בהמשך לקביעותיו אלו פנה בית הדין לניתוח המצב המשפטי. לעניין זה דחה בית הדין את תביעת המבקשת לתשלום פיצויי פיטורים, מתוקף הוראת סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן- חוק פיצויי פיטורים). בית הדין קבע כי לא אירע אירוע של פיטורים, אלא חילופי מעבידים באותו מקום העבודה, כך שעבודתה של המבקשת לא הופסקה אלא היא המשיכה לעבוד, בהסכמתה, באותו מקום עבודה על ידי חברה אחרת שהקים אחיה, מר חדד. בנסיבות אלה, כך על פי קביעת בית הדין, עצם חילופי המעבידים אינם מזכים את המבקשת בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים. בית הדין קבע עוד כי פרשת עו"ד לימור מימרן [ע"ע (ארצי) 177/06 עו"ד לימור מימרן-עו"ד אברהם דורון (20.11.06)], אינה תומכת בתביעת המבקשת, שכן מקרה זה אינו דומה בעובדותיו לעניינה. בקשר לכך נקבע כי עו"ד לימור מימרן נאלצה להעתיק את מקום עבודתה ממשרד עורכי דין שנוהל באופן משותף על ידי שני עורכי דין שותפים, למקום עבודה אחר- משרד שנוהל על ידי אחד מעורכי הדין בשותפות. לעומתה, המבקשת נשארה לעבוד באותו מקום עבודה תוך חילופי מעבידים.

בית הדין הוסיף וקבע כי בעניינה של המבקשת, אף אין תחולה להוראת סעיף 1(ב) לחוק פיצויי פיטורים בדבר מעבר של עובד ממקום עבודה למקום עבודה אצל אותו מעביד ולו מן הטעם שלא מדובר במעבר ממקום עבודה למקום עבודה תוך חילופי מעבידים. אשר לדעה שהובעה בספרות לפיה סעיף זה בא להבטיח את זכותו של העובד לפיצויי פיטורים בנסיבות בהן לא התחייב המעביד החדש בכתב לשלם לעובד פיצויי פיטורים, נקבע כי מר חדד התחייב כלפי המבקשת לשלם לה פיצויי פיטורים על כל תקופת עבודתה במשרד. כן נקבע כי אמנם מסקנה זו לא נתמכת בחתימתו של מר חדד בכתב, אולם דרישת הכתב מולאה בכך שמר חדד עצמו הכין את המכתב למבקשת מיום 25.7.10 ומסר אותו למר כרמי על מנת שיחתום ויחזירנו לו לחתימתו, בהתאם להסכם ביניהם. לפיכך, כך קבע בית הדין, יש לראות במכתב מיום 25.7.10 כהתחייבות של מר חדד למבקשת לשלם לה, עם התגבשות עילה לפיצויי פיטורים, פיצויי פיטורים על כל תקופת עבודתה במשרד.