ע.ס.מ. צמ"ה בע"מ נ' מקורות חב' מים ואח'

החלטה

בפני בקשה לחייב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, אם יזכו בדין.

התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בעבודות תשתיות והקמת מאגרי מים. הנתבעת מס. 1 (להלן:"מקורות") הינה חברת המים הלאומית, ואילו הנתבעים 2-5 הינם נושאי משרה בה.

מקור הסכסוך בעבודת הקמת מאגר מים שביצעה באתר פתחת שלום עבור הנתבעת לאחר שזכתה במכרז שפרסמה זו האחרונה.

התביעה

לקראת סיום הפרוייקט נתגלעה בין בעלי הדין מחלוקת באשר ליתרת התמורה המגעת לתובעת.

לאחר שורת תכתובות, פגישות ומשאים ומתנים, נחתם בין הצדדים הסדר פשרה לפיו אמורה היתה מקורות לשלם לתובעת סך של 3,308,230 ₪, וכן סך נוסף של כ- 1,500,000 ₪, הגם שדרישת התובעת היתה גבוהה באופן ניכר. הסך המוסכם שולם רק בחלקו, אף זאת, באיחור נטען, באופן שנותרה יתרה לזכות התובעת המתבטאת בכ- 1,500,000 ₪,.

התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את הסדר הפשרה ברגל גסה, באופן יסודי ובוטה, וגרמה להסתבכותה הכלכלית, שכן בעטיה של ההפרה, לא יכלה התובעת לעמוד בהתחייבויותיה כלפי ספקיה השונים, ואלו מיהרו לעקל את יתרת הכספים אשר נותרו בקופת מקורות.

נטען כי נוכח הפרת הסדר הפשרה ע"י מקורות, זכאית התובעת לתבוע ממנה הן את נזקי ההפרה והן את החוב הממשי אותו חבה לה מקורות, בהתאם לחשבונות הסופיים שהגישה. מסיבות אגרה העמידה התובעת את תביעתה על סך של 3,000,000 ₪. התביעה הוגשה הן כנגד מקורות והן כנגד נושאי המשרה, שעל פי הנטען, חתמו באופן אישי על הסדר הפשרה, וחבים כלפיה גם בשל התנהגות רשלנית והצגת מצגי שווא.

הבקשה

הנתבעים עותרים לחייב התובעת בהפקדת ערובה בסך 200,000 ₪ שתבטיח את תשלום הוצאותיהם באם התביעה כנגדם תדחה, באשר להשקפתם, רוב הסיכויים כי אמנם כך יקרה.

הנתבעים טוענים כי מצבה הכלכלי של התובעת הינו בכי רע, וכראיה לכך הם מפנים לשורת עיקולים שהוטלו אצל מקורות על יתרת התשלום אותו היא חבה לתובעת: עיקול לטובת חברת גניגר שיווק בע"מ ע"ס 699,487 ₪, עיקול לטובת בנק אוצר החייל ע"ס 3,567,658 ₪, עיקול לטובת חברת בל אנרגיה שיווק מוצרי נפט (2007) בע"מ ע"ס 2,011,375 ₪, עיקול לטובת בנק מזרחי טפחות ע"ס 6,989,551 ₪ וכן עיקול לטובת טן חברה לדלק בע"מ ע"ס 1,533,593 ₪.

יתרה מכך, לטענת הנתבעים, הצורך בחיוב התובעת בהפקדה, מתחזק נוכח מחדלה של זו לשלם להם

את ההוצאות שנפסקו לטובתם בהליך הביניים. זאת ועוד, להשקפתם, סיכויי התביעה הינם קלושים.

לטענת הנתבעים, סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט- 1999, קובע חזקה לפיה חברה בעירבון מוגבל חייבת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות תובע אא"כ תוכיח, את שמוטל עליה להוכיח, כי בעניינה לא מתקיים החשש לאי תשלום הוצאות המשפט, לכשתפסקנה. על פי הנטען, העיקולים שהוטלו על כספי התובעת מעידים כאלף עדים על כי היא מצוייה על סף קריסה כלכלית.

תשובת המבקשים לטענה כי הם שגרמו למצבה הכלכלי הקשה של התובעת, הינה כי אין לתובעת להלין אלא על עצמה בלבד, לאור סירובה לחתום על כתב הויתור, על פי המוסכם.

עמדת התובעת

התובעת מאשרת כי עובר למועד הגשת התביעה אכן נקלעה למצב כלכלי קשה, אף עמדה בפני קריסה,

אלא שלטענתה, הנתבעים הם הם שאחראים למצבה זה, ועתה הם מבקשים לנצל את מצבה כדי למנוע ממנה את הכניסה לשערי בית המשפט, בבחינת "הרצחת וגם ירשת", כהתבטאותה.

התובעת טוענת כי התנהלותם של הנתבעים והימנעותם מלשלם לה את הכספים המגיעים לה באמתלות שווא שונות ומשונות, הן שהביאו אותה על סף קריסה, אולם כעת היא הצליחה להתאושש, היא ממשיכה בניהול עסקיה, אף הפכה לרווחית באופן יחסי, ומסוגלת לעמוד בכל חיוביה והתחייבויותיה.