ע' נ' מדינת ישראל

השופט ד' מינץ:

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי) בת"פ 9109-02-16 מיום 2.10.2017, בגדרו הושתו על המערער 3.5 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו המלאים מיום 4.2.2016 עד יום 29.12.2016), 24 חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי בסך של 20,000 ש"ח ופסילת רישיון נהיגה למשך 18 חודשים מעת שחרורו.

תמצית כתב האישום

1. כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערער כולל שלושה אישומים שעניינם עבירות סמים. על פי עובדות האישום הראשון, קשר המערער קשר עם שלושה מכרים לייבוא סמים מסוכנים מסוג קוקאין לישראל. בהמשך לכך, בתחילת חודש נובמבר 2015, נתפסו בדירות ששכר המערער בחיפה כ-1.757 קילוגרם קוקאין וכלי עזר לאריזתם. על פי עובדות האישום השני, בחודשים ספטמבר עד נובמבר 2015 ביצע המערער שינויים בדירתו שכללו חסימת כל פתחיה, וכן צייד את דירתו בציוד רב לגידול סמים מסוכנים מסוג קנבוס. בהמשך, נתפסו בדירתו של המערער סמים מסוכנים מסוג קנבוס ב-473 עציצים ובמשקל כולל של 214.89 גרם. על פי עובדות האישום השלישי, בנובמבר 2015 סיכם המערער עם רוכש כי יספק לו סמים מסוכנים מסוג קוקאין במשקל 300 גרם, ובהתאם, זמן קצר לאחר מכן, מסר המערער לרוכש באמצעות מכר סמים מסוג קוקאין מחולקים לאריזות, במשקל כולל של 302.42 גרם.

2. המערער הודה במעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, והורשע בעבירת ייצוא, ייבוא, סחר והספקה (ייבוא) של סמים מסוכנים לפי סעיף 13 וסעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח משולב], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים), בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירת קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; בעבירת ייצור, הכנה והפקה של סמים מסוכנים לפי סעיף 6 לפקודת הסמים בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; בעבירת ייצוא, ייבוא, סחר והספקה (הספקה) של סמים מסוכנים לפי סעיף 13 וסעיף 19א לפקודת הסמים. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, אך צוין כי העונש המקסימלי לו תעתור המשיבה יעמוד על 7 שנות מאסר.

ההליך בבית המשפט המחוזי

3. במסגרת דיון שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי סביב אישור הסדר הטיעון, ביקש המערער מבית המשפט להפנותו לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר בעניינו. לטענתו, הוא נקלע לנסיבות חיים קשות וטראגיות ביותר, ביניהן פטירת אשתו בטרם עת והותרתו לגדל לבדו שני ילדים קטנים, והוא ביקש כי בית המשפט יקבל תמונה מקיפה על נסיבות אלה בטרם יגזור את עונשו. חרף התנגדות המשיבה, בית המשפט קיבל את בקשת המערער והורה על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו.

4. בתסקיר נסקרו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער. המערער, אלמן ואב לשני ילדים קטנים – בת בגיל 5 שנים ובן בגיל שנתיים וחצי, ניהל אורח חיים נורמטיבי ומצבה הכלכלי של משפחתו היה יציב. ברם, משבר פקד את המשפחה עת חלתה אשתו במחלת הסרטן. הדבר הצריך הוצאת כספים רבים, ועקב כך נקלעו בני הזוג לחובות כספיים כבדים. לצד הקשיים בהתמודדות עם מחלת אשתו, נאלץ המערער להתמודד עם גידול שני ילדיו הפעוטים שחוו את חסרון אמם. חרף הטיפולים והמאמצים שנעשו להצלתה, נפטרה האישה עת שהה במעצר עקב האישומים המפורטים בתיק זה. המערער מסר לשירות המבחן כי ילדיו מתמודדים עם חרדות נטישה וקשיים רבים מאז מחלת אמם ומעצרו, אשר החריפו עקב מותה. מצבה הרגשי של בתו תואר כקשה וכי האובדן שחוותה, הן ממות אמה והן ממעצר אביה, מהווים עבורה טלטלה קשה שעליה טרם הצליחה להתגבר.

5. עוד עלה מהתסקיר כי המערער נעדר עבר פלילי, וכי הרקע לעבירות שביצע היה המצב הכלכלי הקשה אליו נקלע. שירות המבחן התרשם מהמערער כאדם שניהל אורח חיים חיובי ומתפקד עד לביצוע העבירות בהן הורשע, וכי לא קיימים אצלו מאפייני אישיות עבריינית. שירות המבחן העריך כי קיים סיכוי נמוך להישנות התנהגות עבריינית בעתיד מצדו של המערער, וניכר כי ההליך המשפטי המתנהל בעניינו חידד עבורו את חומרת מעשיו ובכך הפחית משמעותית את הסיכון מצדו. לבסוף, צוין כי הגם שמיצוי הדין עמו יהווה פגיעה משמעותית במצבם של ילדיו, לא ניתן להתעלם מחומרת העבירה, השלכותיה וחלקו של המערער בביצועה. על כן, לא בא שירות המבחן בהמלצה על חלופת ענישה.

6. בית המשפט המחוזי התייחס לקושי שבגזירת דינו של המערער נוכח המתח הרב ביותר שבין חומרת המעשים בהם הורשע לנסיבותיו האישיות הקשות והעגומות. בית המשפט עמד על הערך החברתי שנפגע ממעשיו של המערער והוא שלמות חייו וגופו של צרכן הסמים בפועל או זה הפוטנציאלי, והדגיש כי עבירות לפי פקודת הסמים מחייבות התייחסות חמורה ביותר מצדו של בית המשפט, בפרט נוכח כמות הסמים הגדולה שייבא המערער. בית המשפט סקר את מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים ומצא כי היא מחמירה. כמו כן, נמנו הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ביניהן חלקו המשמעותי של המערער בייבוא הסם לישראל ובתכנון שקדם למעשה, הנזק שיכול היה להיגרם אילו לא היה נתפס, והנסיבות המצערות שהביאו אותו לבצע את העבירות. לאחר שקלול כלל השיקולים שנמנו, מצא בית המשפט כי מתחם העונש ההולם את העבירות שביצע המערער, נע בין 5 ל-8 שנות מאסר בפועל.