מ. ע. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ערעור על החלטת המשיב, אשר קבע כי אין קשר סיבתי בין כאבי גב תחתון וירך ימין של המערער לבין אירוע מיום 18.12.2011 במהלך שירותו הצבאי.

רקע

1.המערער, יליד שנת 1992, התגייס ביום 10.8.2010, קיבל פרופיל רפואי 97, ושירת בחיל השריון כנהג טנק. בגלל התדרדרות במצבו הרפואי, שלטענתו נגרמה מחבלה ביום 18.12.2011, הורד לו ביום 16.4.2012 הפרופיל הרפואי ל-45. לאחר שעבר ניתוח דיסקטומיה מותני בחודש יוני 2012 הורד הפרופיל ל-24 (זמני) והוא שוחרר מהשירות הצבאי.

ביום 18.7.2012 הגיש המערער למשיב בקשה להכרת זכות [חבלה] לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב], ובה ייחס את מצבו הרפואי לחבלה שאירעה ביום 18.12.2011 , כאשר בעת פעולה מבצעית במחסום נעלין, תוך כדי הליכה מהירה, הוא נתקל בחומה, סובב את ירכו הימנית וחש כאבים עזים בירך ובגב התחתון.

המשיב הפנה את המערער לד"ר אורי בלנקשטיין, מומחה לכירורגיה אורתופדית, אשר בחוות דעתו מיום 11.3.2013 (להלן: "חוות דעת" בלנקשטיין 1) קבע כי אין קשר סיבתי בין החבלה מיום 18.12.2011 לבין בעיית הגב התחתון. על סמך חוות דעת זו דחה ביום 23.4.2013 המשיב את הבקשה להכרה בנכות. על החלטה זו הוגש ביום 4.7.2013 הערעור שבפנינו.

כתב הערעור, כתב התשובה ומינוי מומחה מטעם הוועדה

2.בכתב הערעור נטען כי יש לדחות את המסקנות ב"חוות דעת" בלנקשטיין 1, בין השאר מאחר ואין מדובר בחוות דעת מומחה העומדת בדרישות פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) ומאחר ואין יסוד לקביעת אותו מומחה לפיה כיום המערער החלים מפגיעתו.

לכתב הערעור צורפה חוות דעתו מיום 14.6.2013 של הנוירוכירורג ד"ר יוסף גילבורד (להלן: חוות דעת גילבורד), אשר קבע כי לאור הסיפור הקליני של החבלה ביום 18.12.2011, ההשתלשלות הרפואית שבאה לאחר מכן והיעדר היסטוריה רפואית של פגימה בעמוד שדרה עובר לשירות הצבאי, אין ספק כי פריצת הדיסק של המערער נגרמה עקב שירותו בצבא. ד"ר גילבורד אף קבע כי מצא בבדיקתו שהמערער סובל מהגבלה בכיפוף הגב והטייתו, וגרס כי ב"חוות דעת" בלנקשטיין 1 אין כל התייחסות למנגנון הפגיעה בעת החבלה ולהיעדר עבר רפואי של פגימה בגב. כן צורף לכתב הערעור המתוקן תצהירו מיום 3.9.2013 של המערער, ובו תיאור נסיבות החבלה.

3.בכתב התשובה כפר המשיב בהתרחשות החבלה ביום 18.12.2011. נטען כי נסיבות החבלה, כפי שפורטו בדו"ח פציעה שמולא בשלב מאוחר, אינן תואמות רישום שנעשה במועד החבלה בעת הביקור במרפאה ורישומים רפואיים נוספים. עוד נטען כי מהתיעוד המוקדם עולה שהמערער לא התלונן על כאבים בגבו, אלא בירכו בלבד, וכי בשלבים מאוחרים הוא העלה גרסאות עובדתיות חדשות. המשיב טען כי יש להעדיף את מסקנתו של ד"ר בלנקשטיין, אשר לא מצא ליקוי בגבו או בירכו של המערער ואשר קבע כי אין קשר סיבתי בין מצבו לבין החבלה הנטענת. לכתב התשובה צורפה חוות דעת משלימה מיום 29.11.2013 של ד"ר בלנקשטיין (להלן: חוות דעת בלנקשטיין 2), אשר חזר על מסקנתו, תוך התייחסות לחוות דעת גילבורד.