ח. א. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערער לקבלת תגמול פרישה מוקדמת, בנימוק שפרישתו מעבודתו התרחשה עוד בטרם מלאו לו 50 שנים.

כללי

1.המערער, יליד XXX, התגייס לצה"ל בשנת 1986 ושירת כגשש במשך 22 שנים. בשנת 2006 הוא נפגע קשה בראשו בתאונת דרכים והוכר כנכה לפי לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים או החוק). נקבע כי שיעור נכותו הינו 41% בגין אנציפלופתיה עם שינויים באישיות והפרעות בהתנהגות וכאבי ראש כרוניים, ובעקבות החמרה במצבו הועלה בחודש ינואר 2016 שיעור נכותו ל-51%. בהיותו בן 41 הוא סיים שירותו בצבא, ועבד עבודות שונות עד הגיעו לגיל 48, אם כי בחלק מהתקופה הוא ששהה בחופשות מחלה. בטרם מלאו לו 50 שנים הוא פרש מעבודתו. בהגיעו לגיל 50 הגיש המערער למשיב בקשה לקבלת תוספת מיוחדת עקב פרישה מוקדמת, על-פי סעיף 7ד לחוק (לעיל ולהלן: תגמול פרישה מוקדמת או תוספת פרישה מוקדמת). ביום 10.8.2016 דחה המשיב את בקשתו, בנימוק שאינו עומד בתנאים לקבלת תגמול פרישה מוקדמת. בהחלטת המשיב נכתב:

"1. פרשת מעבודתך במשטרה בשנת 2007, בהיותך בן 41 ולאחר מכן השתלבת בעבודה אחרת אותה סיימת בתאריך 31.1.2015, בהיותך בן 48.

2. תוספת פרישה מוקדמת המשולמת בהתאם להוראת אף שיקום נכים מספר 85.02, נועדה לסייע לנכים אשר איבדו את כושר עבודתם לצמיתות ופרשו מעבודתם בגיל 50 ואילך (טרם הגיעם לגיל הפנסיה, בשל נסיבות רפואיות הקשורות לנכותם המוכרת), בכדי לפצות על אובדן הזכויות הפנסיוניות.

3. מאחר ואינך עומד בתנאים המחייבים לצורך אישור התגמול הנ"ל - פרישה מגיל 50 ואילך - לא ניתן לאשר בקשתך.

4. נציין כי לא נערך מבחן הכנסות שמהווה אף הוא תנאי לאישור התגמול".

על החלטה זו הגיש המערער ביום 27.9.2016 את הערעור שבפנינו.

2.לאחר שהוגש הערעור, קבעה ביום 7.11.2016 ועדת כושר העבודה העליונה של משרד הביטחון כי המערער סובל מפגיעה מוחית חבלתית והפרעות קוגניטיביות ניכרות מפושטות וכי אינו מסוגל לעבודה מפרנסת לצמיתות. ביום 1.1.2017 הודיע הרופא המחוזי של אגף השיקום למערער כי הוא מקבל את מסקנתה של ועדת כושר העבודה העליונה.

כתבי הטענות וסיכומי הצדדים

3.בכתב הערעור שהמערער הגיש עוד בטרם יוצג על-ידי עורך דין הוא טען כי עמד בכל התנאים הקבועים בסעיף 7ד לחוק הנכים, וכי הוא זכאי לקבלת תג"מ 6.