ע"נ 55531-11-14 ס"ק נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1. בקשה לסלוק הערעור על הסף מן הטעם של איחור בהגשתו. דין הבקשה להתקבל. מדובר באיחור, ואף משמעותי.

2. על פי סע' 33(א) של חוק הנכים (תגמולים ושיקום) להלן "החוק"), יש להגיש הערעור בתוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה נשוא הערעור. בידי הועדה להאריך המועד ב 30 יום נוספים ותו לא.

ההלכה – ובעקבותיה הלכו פסיקות ועדות העררים ובתי המשפט המחוזיים שלחלקן הפנתה ב"כ המשיב – הנה שמדובר בסע' קוגנטי, ולא ניתן להאריך המועדים בדיעבד, מעבר לאלו הנקובים בו. בענין זה נקלע ב"כ המבקש לכלל טעות כאשר ביקש בתגובתו שאם יקבע שחל איחור בהגשה, תאריך הועדה את המועד. אין הקבלה לסמכות הארכת המועדים הנתונה בדין האזרחי. ההלכה בעניין זה לא שונתה עד היום. ראה ע"א 310/61 קולה נ' קצין התגמולים פ"ד טו 1961; וכן ר"ע 548/85 (לא פורסם). בעוד שבעניינים אחרים שבחוק גלה המחוקק ליברליות אף בהשוואה לענפים אחרים של החקיקה הסוציאלית – בעניין זה קפץ ידו. אין לנו אפוא סמכות להאריך המועד.

3. ההחלטה נשוא הערעור נוגעת לדחיית תביעה בגין כוויות ברגל שמאל, בשל התנהגות רעה וחמורה. היא ניתנה ב 16.2.14 ואין חולק שהתקבלה אצל המערער ב 20.2.14 – כאמור בהודעת הערעור עצמה. הודעת הערעור לעומת זאת, הוגשה רק בחלוף 9 חודש, ב 26.11.14.

4. נטען שהמערער מוכר כלוקה בנכות נפשית בת 50%, ואביו הכין בשמו הודעת ערעור קצרה מיום 20.2.14. אלא שהודעת ערעור זו לא הוגשה לערכאה זו, אלא לפי הנטען לקצין התגמולים (למרות שצוין בהעתק שמכותבים "יו"ר ועדת העררים חיפה ולשכת חיפה"). לא ניתן לדעת אם אכן נשלחה בזמנו הודעת הערעור ולאן. למזכירות ועדת העררים – היא הוגשה כאמור רק ב 26.11.14 על ידי ב"כ המערער שצירף אותה כנספח להודעת הערעור שהכין הוא, ואין לגביה אישור משלוח בדואר רשום. צד החפץ למנוע תקלה בעניין זה יטיב עשות אם יטריח עצמו למזכירות ויגיש הערעור בעצמו או בידי שליח, לאור המועד המוגבל שנקבע בחוק להגשת הערעור.

5. נטען עוד שהודעת הערעור נשלחה במקביל גם לועדת הערעורים בבית משפט השלום בתל אביב (היא מוענה כאמור לקצין תגמולים, וליד ציון הנמען נרשם בכתב יד בסמוך "+למזכירות ועדת הערעורים תל אביב"). שוב – גם כאן אין שום אסמכתא למשלוח למעט טענה בהבל פה. תיק הערעור לא נפתח כאן על דרך העברתו מבית משפט השלום בתל אביב ממדור העררים שם, אלא כאמור בדרך הרגילה, על ידי הגשת הודעת ערעור על ידי ב"כ המערער שהוגשה כאן ב 26.11.14 , וצורפה לה כנספח אותה הודעת הערעור שנטען ששלח בזמנו אבי המערער, ב 20.2.14.

6. על המערער הנטל להמחיש כי הגיש הערעור במועד לועדת הערעורים, היינו למזכירות ועדות הערר בביהמ"ש (ולא כי שלח אותו בדואר במועד למזכירות ועדות הערר, ואף זאת לא הומחש). אין ראיה כי המכתב מ 20.2.14 נשלח בפועל, ודאי שלא ראיה כי התקבל במזכירות ועדת העררים, בין בתל אביב ובין בחיפה, לפני 26.11.14.

7. ב"כ המערער מפנה למצבו הנפשי. מצב נפשי של התובע הכרת זכות עשוי שתהא לו לעתים רלבנטיות לענין הארכת מועד להגשת התביעה להכרת זכות למשיב, ביחס למועד הקבוע בסע' 18(א) לחוק. זאת כאשר יש תחולה לסע' 18(ו) לחוק: אך לא ביחס למועד הקבוע בסע' 33 לחוק להגשת הערעור, שהוא המועד שהחמיץ המערער. יש בכך אף הגיון לגופו, שכן אם הוגשה התביעה במועדמי שכבר היה מודע בעצמו או באמצעות משפחתו, בשלב זה או אחר, לצורך בהגשת התביעה להכרת זכות, הרי אם לא חל סע' 18(ו) לגופו, ממילא לא מתעוררת לגביו שאלה; ואם כן חל הוא, ובאמצעותו נחצתה משוכת הגשת התביעה במועד, הרי מאותו שלב בו הוגשה התביעה, כבר אמור הנכה להיות מסוגל להגיש במועד הערעור על ההחלטה שהתקבלה בתביעתו, כפי שהגיש התביעה להכרת זכות. ואין חולק שעל ההחלטה שהתקבלה ועליה עוררים צוין המועד להגשת הערעור (30 יום), ואף צוינה הערכאה כאן, ככזו שלה יש להגיש את הערעור.

8. בתגובת ב"כ המערער האחרונה נטען (שוב בלא אסמכתא, אולם נניח כי כך הוא), כי לשכת המשיב בתל אביב הפנתה הטיפול בערר ללשכה בחיפה. לא זו השאלה הדורשת הכרעה, שכן העברת הטיפול בין לשכות שונות של המשיב אינה מאריכה המועד להגשת ערעור על החלטה. השאלה הרלבנטית היא אימתי הוגש הערעור למזכירות ועדות הערר בבית משפט השלום.