ע"נ 50526-10-10 פלוני נ' משרד הביטחון/אגף השיקום

רקע

1. ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 04.10.10 להפסיק למערער את שיקומו באמצעות השמה לעבודה, וכן להפסיק לו את תגמול החפ"ר (חסר פרנסה) החל מיום 01.01.11. נקדים ונציין כי מדובר בתיק מעט לא שגרתי בשני מובנים, מעבר למחלוקת "הסטנדרטית" ביחס ליכולותיו התעסוקתיות של המערער במומו, והתקיימות תנאי הזכאות לתגמול הקיום של חפ"ר.

א. ראשית, במסגרת ערעור זה, בשנת 2011, ניתן סעד זמני על ידי יו"ר הועדה הקודם. מכוח אותו צו זמני מוסיף תגמול החפ"ר ומשתלם עד להחלטה הסופית בערעור. מדובר ב"שורה התחתונה" כאשר הוגשו מספר בקשות (שנדחו) לביטול הצו הזמני. כדי לחסוך במלל, נפנה להחלטה מיום 29.12.13 שסקרה ההשתלשלות בנושא.

ב. שנית, מדובר בתיק בו התגלעה מחלוקת פנימית בתוך גורמי אגף השיקום, וזו "גלשה החוצה": המחלוקת התגלעה בין הרופא המחוזי ד"ר למברגר , לבין מנהל אגף השיקום במחוז, מר מוטי אסאיג. המשיב גורס כי ברקע עמדתו של ד"ר למברגר (שזומן לעדות מטעם המערער, ועדותו תמכה בהילוכו של המערער) מצוי גם סכסוך אישי, שהגיע גם להליך משמעתי. לא נעתרנו לבקשה של המשיב להגיש פסק דין משמעתי שניתן כנגד ד"ר למברגר כאשר באותו הליך, לפי מה שנמסר, העיד גם מר אסאיג. להסרת ספק – אותו הליך לא נוגע למערער או לנשוא הערעור, וד"ר למברגר התייחס אליו קצרות כשנשאל עליו בחקירתו הנגדית. מטרת ההגשה המבוקשת הייתה להמחיש כי עמדתו של ד"ר למברגר בתיק זה, מונעת לאשורה מאותו סכסוך.

לא נעתרנו למבוקש היות והמועד בו לטעמנו ראוי היה לבקש להגיש אותו פסק דין הנו המועד בו נחקר ד"ר למברגר (פסה"ד כבר היה קיים), שמן הראוי היה לעמת אותו עם הטענות, ולאפשר לו להגיב עליהן.

לבד מזאת אנו נכונים לקבל, והדבר נהיר, כי הסכסוך הנו בגדר עובדה מוגמרת. מקורותיו חשובים פחות. אולם מה ניתן ללמוד מכך? המשיב בקש ללמוד חוסר מהימנות של ד"ר למברגר המבקש לנגח את אגף השיקום ומר אסאיג על רקע אישי, ולמטרה זו חפץ בהגשת פסה"ד. אולם תיתכן גם עמדה שונה. לעתים, דווקא על רקע סכסוך שבתוך מקום עבודתו יכול אדם לחוש שהוסרו הסייגים ונכון הוא לספר את האמת כפשוטה, גם אם זו לא נוחה לאותו מקום עבודה או ארגון. היות והתרשמותנו הייתה שד"ר למברגר מעיד בכנות, במהלך שלמצער לא היה פשוט מבחינתו, והיות וההליך המשמעתי הנו בעניין צדדי הנוגע להערכת מהימנות עדותו ואינו נוגע במישרין למחלוקת המתבררת כאן, לא ראינו לפתוח משפט זוטא שלם בעניין זה. הדבר היה מחייב בפועל לזמן את ד"ר למברגר בשנית לדוכן העדים, כדי לאפשר לו הגיב לפסה"ד שמבוקש להגישו, ומהלך זה לא היה מוצדק משעה שניתן היה כאמור לעמתו במועד עם אותו פסק דין משמעתי, והדבר לא נעשה. הכלל ביחס לחקירה או ראיות בנושא מהימנות הנו שחקירה בנושא זה בלבד, שאינה נוגעת במישרין מבחינת תוכנה לנשוא ההליך – הנה מתוחמת. אין זכות קנויה לשוב ולזמן עד שכבר נחקר על מנת לעמתו בחקירה נגדית רק בעניין שבמהימנות שאינו נוגע במישרין לעניין נשוא ההליך. שבעתיים נכונים הדברים משעה שכל מה שהיינו יכולים ללמוד בסופו של יום, הנו שיש סכסוך, מה שכאמור יכול לפעול בשני כיוונים מנוגדים. בסופו של יום, יש להעריך עדותו של ד"ר למברגר בפנינו כעדות רלבנטית ואף משמעותית במכלול הראיות. אנו התרשמנו שנתן עדות כנה מבחינת התרשמותו הסובייקטיבית.

אלא שגם אם כנה העדות, הרי שהחלק הרלבנטי שבה נוגע לא לתפקוד אגף השיקום ומחלוקות בין בעלי תפקידים בו, אלא בסופו של יום להערכה של התאמת הליך השיקום וההחלטות שנתקבלו במסגרתו, למגבלות התעסוקתיות של המערער הנובעות מנכותו. בעניין זה עדותו והתרשמותו של ד"ר למברגר, הינה רק חלק ממארג ראיות שלם שעיקריו יאוזכרו. יש חלקים משמעותיים לא פחות במארג הראיות. כפי שקורה לא אחת כאשר מדובר על אומדן של מסוגלות תעסוקתית, תיתכנה הערכות כנות שונות של אומדן זה. בסופו של יום המחלוקת הרובצת לפתחנו היתה ונותרה האם מתקיים או לא התנאי שהמערער עשה מה שביכולתו כדי להגדיל הכנסתו. כפי שיבואר, שאלה זו אכן נוגעת לאומדן כושרו התעסוקתי של המערער במומו. באותה ישיבה, ולאחר שהסתיימה עדותו של ד"ר למברגר, הציע מר אסאיג (שהגיע לדיון ונכנס לאחר שתמה עדותו של ד"ר למברגר), שעניינו של המבקש יישלח לבדיקה מחודשת על ידי ועדת כושר עבודה עליונה בבי"ח לווינשטיין. המלצנו לקבל ההצעה לאור המקרה הלא שגרתי, והצעתנו התקבלה על ידי הצדדים.

הועדה החליטה כי המערער מסוגל לעבוד בחצי משרה , בלא מאמצים גופניים חריגים, טיפוס או הליכה ממושכת. גם זה אפוא נתון רלבנטי ואף הוא משמעותי. מכאן לערעור לגופו.

2. נכויות רפואיות:

המערער מוכר כנכה. נכותו המוכרת כקשורה בשירות עומדת במשוקלל על 45% , והנה אורטופדית-נוירולוגית משולבת. החלטות שונות של הועדות הרפואיות הגדילו והקטינו במועדים שונים את אחוזי הנכות , עד שהתייצבו לבסוף על 45% (בסקירה הכרונולוגית נעמוד על ציוני הדרך העיקריים בעניין זה). המגבלה התעסוקתית הנובעת מן הנכות נגרמת מהגבלת תנועה גבית ושתוק (חלקי בתחילה עד מלא לבסוף), בכף רגל שמאל, בגין לחץ על שרשי העצב. להלן פירוט הנכויות: