ע"נ 46777-09-12 י' נ' קצין התגמולים

בהסכמת הצדדים, הדיון התקיים בהרכב חסר, ללא ד"ר קורת, וכך יינתן גם פסק הדין.

המערער התגייס לשירות סדיר בצה"ל בשנת 1986, ובתום שירות החובה הוא החל לשרת בשירות קבע, בו הוא ממשיך עד היום. ביום 15.7.10 הגיש המערער תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט 1959 (נוסח משולב), (להלן:"החוק"), בשל כאבי צוואר וגב תחתון, וביום 30.8.12 הודיע קצין התגמולים למערער על דחיית תביעתו, מנימוק זה: "אין קשר בין כאבי הצוואר והגב התחתון לבין תנאי שירותך הצבאי ו/או החבלה מ- 6.1.2005 כמשמעותו בסעיף 1 לחוק. יש גם לציין כי הבדיקה לא גילתה הגבלה תפקודית תנועות הצוואר והגב התחתון מלאות ואין חסר נוירולוגי", ומכאן הערעור נשוא פסק דין זה.

בתצהירו טען המערער, שהתגייס בשנת 1986 בפרופיל 82, ושירת עד שנת 1989 בתפקיד חמ"ש מטוסים בטייסת טיסה, ועבודתו הצריכה הרמת משאות כבדים, כגון טילים ופצצות מים, וכן פעולות חוזרות ונשנות של כיפוף הגב התחתון והצוואר עשרות פעמים ביום. לדבריו, בין השנים 89-93 שירת במחלקת חימוש בתפקיד אחראי ציוד נתיק, ובמסגרתו נאלץ להרים משאות כבדים, לרבות פיילונים, וורים, ווטרים, תוך כדי פעולות חוזרות ונשנות של כיפוף הגב התחתון והצוואר עשרות פעמים ביום, ואף ביצע "נסיעה על ציוד כבד עם זעזועים לצורך איסוף הציוד מנקודת העבודה למחלקה המטפלת". עוד נטען, שבין השנים 1994-2005 שירת כאחראי תותחים והפלטה, וגם עבודה זו הצריכה הרמת משאות כבדים וכיפוף הגב והצוואר בפעולות חוזרות ונשנות במהלך היום ובתנאים לא נוחים, לרבות עבודה על גב המטוס במצב כריעה. בין השנים 2005-2010 שירת כמנהל המחלקה המטפלת בנושא החימוש ובין היתר השתתף במלחמת לבנון השנייה, עם עבודה מאומצת במשך שעות רבות ביום. המערער הוסיף, שכיום הוא עוסק יותר בניהול המחלקה והחיילים. בנוגע לאירוע מיום 6.1.05 טען המערער, שהוא נפל מגובה 2 מטרים על עכוזו וצד שמאל, כולל אגן וצלעות, וכתוצאה מנפילתו הועבר לבי"ח, ובדיקתו הדגימה בלטים דיסקליים בגבהים L1-L4, והוא אושפז בבי"ח רמב"ם מיום 13.2.05 עד 17.2.05. לדבריו, פריצות הדיסק בעמוד השדרה נתגלו בסמוך ובעקבות התאונה מיום 6.1.05, והוסיף שהיה מעורב בתאונות נוספות במהלך שירותו – אך בהן אין פגיעה בגב התחתון או בצוואר, על כן אין הם מעניינו של ערעור זה.

בעדותו בפנינו חזר המערער על תנאי שירותו המפורטים בתצהירו. הוא תיאר את העברת הטילים למטוסים ומהם, חימוש הפצצות, נהיגתו על טרקטור להעברת הציוד מאז 1989, עבודתו כאחראי תותחים ואחזקה משנת 1994, תחזוק והגבהת כיסאות המפלט, והנה בעדותו בפנינו טוען כי "משנת 2005 ועד 2010 עזבתי את הטייסת, עברתי למחלקה בגף שמתעסק עם תחמושת. זה תפקיד שהוא יותר ניהולי לנהל את האנשים שם", שעה שבתצהירו בנוגע לאותן שנים בדיוק כתב "בין השנים 2005-2010 שירתתי כמנהל המחלקה המטפלת בכל נושאי החימוש ובמדגרת תפקידי השתתפתי במלחמת לבנון השניה עם עבודה מאומצת במשך שעות רבות ביום" – כלומר, בתצהירו רצה להראות רצף של עבודה מאומצת, ובפנינו הודה שבאותן שנים עסק בתפקיד ניהול, שהוא למעשה ללא מאמץ. בהמשך חקירתו בפנינו נשאל אם היה קודם לנפילה מיום 6.1.05 משהו, והשיב: "לא, לא התלוננתי ולא סבלתי", "לפני הנפילה לא התלוננתי על כאבים ולא היו לי בעיות", וכשנשאל מיד לאחר תשובתו הנ"ל "אז תנאי השירות לא קשורים? אם הכל קרה בשנת 2005 אחרי הנפילה מה קשורים תנאי השירות?" והפעם תשובת המערער הייתה "לפני הנפילה סבלתי מכאבים, זה לא שלא סבלתי מכאבים, זה יום יום, זה משהו שעושים יו יום", ואז עומת המערער עם דבריו קודם לכן "קודם אמרת שלא היה לך כלום. אחר כך אמרת שזה החמיר. מה היה לך לפני ינואר 2005?", ותשובתו הפעם הייתה: "מבעיות רפואיות בגב לא סבלתי. לא סבלתי מכך לפני הנפילה. אין מסמכים רפואיים שהלכתי למרפאה והתלוננתי על הגב. לא סבלתי מכך לפני הנפילה. לא הלכתי למרפאה. היום אני נוטל תרופות לכאבי הגב. אני לא סבלתי מכאבים לפני שנת 2005". בעקבות תשובה זו הגיעה השאלה המתבקשת "כלומר, הכל החל בגלל הנפילה ואין קשר לתנאי השירות?" ושוב משיב המערער תשובה מתחמקת, באומרו "יש קשר לתנאי השירות. זה שאין כאבים, אין כאבים. מה אתה מגדיר כאבים? זה משהו שאתה לומד לחיות איתו. לא הלכתי למרפאה והתלוננתי על כאבים. אחרי הנפילה גילו לי את פריצת הדיסק הזו ואני מטופל בכדורים".

תשובותיו של המערער היו מתחמקות, והוא סתר עצמו משפט אחר משפט – תחילה טען שלא כאב לו לפני הנפילה בשנת 2005, לאחר מכן טען שכן כאב לו, ולאחר מכן שב לטעון שלא רק שלא כאב לו אלא גם לא התלונן. הרושם שקיבלנו מהמערער, שהוא מוסר את תשובותיו לאחר הפעלת מחשבה וברירת המילים שלטעמו יכולות לסייע לו בתביעתו, וזאת ללא קשר למה שאירע בפועל. המערער עומת בחקירתו הנגדית עם מסמך רפואי מיום 11.7.94, בו כתוב "כאבי גב תחתון מזה מספר חודשים. לדבריו קיימת לפעמים הקרנה לגפה ימנית", ותשובת המערער הייתה "יכול להיות. אם יש מסמך, אז אני מאמין שכן" – זאת שעה שהמערער טען קודם לכן, שלפני התאונה משנת 2005 לא כאב לו ולא התלונן על כאבים. ב"כ המשיב מקשה על המערער, ושואל אותו "אדם לא יכול לשכוח כאבי גב עם הקרנה לחלק אחורי של הרגל ולשוק י' י' ", ותשובת המערער הייתה "יכול להיות שקיבלתי משככי כאבים. זה משנת 1994. אם יש מסמך, אז כנראה שכן". המערער סבר, ככל הנראה, שאין בידי ב"כ המשיב מסמך המתעד את תלונותיו בנוגע לכאבי גב טרם התאונה, על כן הצהיר שלא התלונן לפני כן, בתקווה שזה יסייע לו בתביעתו. אנו דוחים את טיעון המערער, לפיו הוא לא זכר את תלונתו משנת 1994 – המדובר בתלונה, לפיה כאבי הגב התחתון נמשכים מזה מספר חודשים, וכוללים הקרנה לגפה הימנית – תלונה רצינית ונמשכת, והסתרתה ע"י המערער באה במטרה אחת – לגרום לנו לקבל את ערעורו. קיים בתיק מסמך נוסף מיום 2.8.94, בו כתוב שקיימת הקרנה לגפה הימנית, והומלץ על טיפול פיזיותרפיה, ושוב המערער עונה בהתחמקות "אולי עשיתי כמה טיפולי פיזיותרפיה וזהו" – אין אנו מקבלים את "היתממותו" של המערער, שכביכול לא זכר טיפולים פיזיותרפיים, והוא מבטל את התעלמותו מהמסמך בתשובה מתחמקת ומזלזלת בטיפול, בכדי להעצים את האירוע משנת 2005.

המערער עומת עם כך, שאמנם התלונן בשנת 2005 על כאבי גב בעקבות התאונה, ואולם עיקר תלונותיו באו החל משנת 2009, וכאשר שהה שנים בתפקיד ניהולי, ושוב אינו מסביר עניין זה, ומיתמם בתשובותיו "מספטמבר 2005 אני בתפקיד ניהולי. זה תפקיד יותר ניהולי". בהמשך הסביר המערער שמשנת 1989 הוא נהג על טרקטור משך 3-4 שעות ביום. המערער לא הצליח להפנות למסמך כלשהו, שיש בו כדי להוכיח שמעברו לתפקיד ניהולי בשנת 2005 היה בעקבות נפילתו, ולדבריו "אמרתי זאת למפקדים. לבועז פינקלשטיין", ואותו בועז לא הובא להעיד בפנינו על עניין זה.