ע"נ 45769-02-13 ד. א. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו הנפשית וקבע כי אין קשר בין מצבו הנפשי לבין תנאי שירותו הצבאי.

רקע

1.המערער, יליד 1991, התגייס לצבא בחודש מרץ 2010, בפרופיל רפואי 97. לאחר שהחל טירונות שריון הוא התנדב לסיירת, ועבר טירונות בבסיס אימונים של חטיבת הנח"ל. בתום הטירונות הוא עבר אימון מתקדם ובחודש ספטמבר 2010 הוצב לשרת בפלס"ר (פלוגת סיור) של חטיבת הנח"ל ברמת הגולן. כעבור כשנה הוא אובחן כלוקה בהפרעה דו-קוטבית (מאניה-דיפרסיה) ושוחרר מהצבא בחודש אפריל 2011 עם פרופיל רפואי 21.

2.ביום 11.10.2011 הגיש המערער למשיב בקשה להכרה בזכות [מחלה] לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב], בגדרה טען כי מצבו הנפשי נגרם עקב יחסם של גורמי הפיקוד והרפואה, אשר התעלמו בכאבי הגב מהם סבל ולא איפשרו לו להתקדם במסלול ההכשרה כלוחם.

המשיב הפנה את המערער אל הפסיכיאטר ד"ר דניאל בקר, אשר בדק אותו וקבע בחוות דעת מייעצת (נטולת תאריך) כי הוא סובל מגיל 15 מהפרעה אפקטיבית דו-קוטבית, כי בתנאי שירותו הצבאי לא היו אירועים חריגים או גורמי דחק וכי קשיי ההסתגלות ובעיות המשמעת במהלך השירות היוו ביטוי למחלתו ולא גורם להיווצרותה או להחמרתה. על סמך חוות דעת זו, דחה המשיב ביום 14.1.2013 את בקשת המערער וקבע כי אין קשר בין מצבו הנפשי ממנו סבל עוד בטרם גיוסו לבין תנאי שירותו. על החלטה זו הוגש ביום 24.2.2013 הערעור שבפנינו.

כתבי הטענות

3.בכתב הערעור הועלו הטענות הבאות:

(1)טרם גיוסו לצבא לא סבל המערער מבעיות רפואיות ולא נזקק לטיפולים נפשיים. בגיל 15 הוא סבל מהפרעה דיכאונית חולפת ולא מהפרעה דו-קוטבית, כנטען בחוות דעת בקר;

(2)בהתנהגותם ובהתנהלותם תרמו שלטונות הצבא תרומה מכרעת למצבו הנפשי של המערער: במהלך הטירונות, בחודש מאי 2010, הופיעו כאבים בגבו של המערער בעקבות סחיבת "פצוע" והרמת משא כבד, אולם תלונותיו בעקבות הכאבים, שנמשכו אף באימון המתקדם, הושתקו ולא טופלו. ע', מפקד הצוות החדש, התנכל למערער ובסמוך לסיום המסלול הודיע לו כי אינו מתאים לצוות. מאחר והמערער סירב לבקשת ל', מפקד היחידה, להמשיך את מסלול ההכשרה במחזור הבא, הוא נדרש לבצע במשך חודש עבודות מטבח, ועקב תחושותיו הוא נכנס למצב דיכאוני, אשר הוביל לאבחנה של הפרעה דו-קוטבית ולהוצאתו מהצבא;

(3)המערער, ששובץ על-ידי הצבא לתפקיד לוחם ביחידה מובחרת, סבל מהתעללות נפשית, ונשלח למעשה לבידוד שגרם למצבו הנפשי ולאי-יכולתו להמשיך בשירות הצבאי;

(4)רק בחודש פברואר 2011 נשלח המערער לרופא אשר לא גילה פגימה בגבו וסבר כי קיימת עקמת קלה, ולמרות בקשת המערער הוא לא הופנה למיפוי עצמות;

(5)שלושת חבריו של המערער ליחידה - ת. , ת. וי. - הם העדים למצבו הנפשי והגופני של המערער ולעובדות שתיאר בתצהירו מיום 7.9.2011, אשר צורף לבקשתו להכרה בנכותו;