ש. ס. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1.בפסק דין זה עומדת להכרעה שאלת פרשנותו של סעיף 34 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות), ויישומו לעובדות המקרה הנוכחי.

תשתית עובדתית

2.בעת שהמערער היה שוטר הוא נבדק על-ידי ועדה רפואית של אגף שיקום נכים במשרד הביטחון, אשר ביום 29.10.2006 קבעה כי הוא סובל מסכיזופרניה לא ספציפית עם הגבלה קלה במישור התפקודי, ודרגת נכותו לפי סעיף 33(ב) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל-1969 (להלן: התוספת) הינה בשיעור 10%. הוא הוכר כנכה על-פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים), וקיבל מענק חד-פעמי על-פי סעיף 4 לחוק זה. ביום 21.8.2007 קבעה ועדה רפואית באגף משאבי אנוש במשטרת ישראל כי לאור מצבו הרפואי, אין המערער מסוגל למלא את תפקידו, וביום 1.5.2008 הוא פרש מהמשטרה מסיבות בריאותיות.

עקב החמרה במצבו הנפשי של המערער, קבעה ביום 5.3.2015 ועדה רפואית של אגף השיקום במשרד הביטחון כי נכותו הינה בשיעור 30%, לפי סעיף 33(ד) לתוספת. בעקבות הגדלת שיעור הנכות נמצא המערער זכאי לתגמולים חודשיים על-פי סעיף 4א לחוק הנכים.

3.ביום 14.5.2015 פנה אגף משאבי אנוש במשטרה אל אגף השיקום במשרד הביטחון בבקשה לקבוע את שיעור תגמוליו של המערער לפי סעיף 34 לחוק הגמלאות. ביום 25.5.2015 הודיע המשיב למערער כי מאחר והוא פרש מהמשטרה מסיבות בריאותיות, ובגין אותה עילה נקבעה לגביו דרגת נכות באגף השיקום, הרי על-פי חוק הגמלאות הוא זכאי לרבע תגמול. תשובה דומה שיגר ביום 5.7.2015 המשיב אל בא-כוח המערער, לאחר שהאחרון פנה אליו וטען כי מכוחו של סעיף 34(ד)(1) לחוק הגמלאות זכאי המערער לקבל במלואן את שתי הגמלאות - זו שעל-פי חוק הגמלאות וזו שעל-פי חוק הנכים.

על החלטת המשיב לשלם למערער רבע בלבד מהתגמול על-פי חוק הנכים הוגש ביום 4.4.2016 הערעור שבפנינו.

טיעוני הצדדים

4.בהודעת הערעור הסביר בא-כוח המערער מדוע בנסיבות שתוארו לעיל יש להחיל את סעיף 34(ד)(1) לחוק הגמלאות, ולא את סעיף 34(ג) לו. הוא טען כי יש להחיל את סעיף 34(ד)(1) מאחר ומקור הזכאות של המערער איננו "מאורע אחד", אלא שני מאורעות - מועד פרישת המערער מהמשטרה (בשנת 2008) ומועד זכאות המערער לגמלה לאחר שנקבע כי שיעור נכותו יועלה ל-30% (בשנת 2015). כמו-כן נטען כי תחולה לסעיף 34(ג) לחוק, דהיינו - צמצום זכאות המערער לרבע בלבד מגמלה לפי חוק הנכים, מתקיימת רק אם במועד פרישתו הוא היה זכאי הן לגמלה לפי חוק הנכים והן לגמלה לפי חוק הגמלאות. בענייננו, במועד הפרישה המערער לא היה זכאי לקבל גמלה לפי חוק הנכים. רק במועד אחד, הוא מועד הפרישה, אמור עניינו של הנכה להיבחן. אם במועד פרישת הנכה מהשירות הוא היה זכאי הן לקצבת פרישה לפי חוק הגמלאות והן לגמלה לפי חוק הנכים - רק אז היה זכאי לרבע מגמלת השיקום. רק במועד הפרישה המתוכנן יכול הנכה לבחון את כדאיות המשך שירותו מבחינה כלכלית, לאור ידיעתו כי אם יפרוש אזי הגמלה לפי חוק הנכים תקוצץ בשלושה רבעים.

5.בכתב התשובה ציינה באת-כוח המשיב כי רק לאחר פניית אגף משאבי אנוש במשטרה מיום 14.5.2015 (ראו לעיל) החל המערער לקבל קצבה לפי חוק הגמלאות, וכי קביעת המשיב על החלת סעיף 34(ג) לחוק הגמלאות, קרי - קביעה בשאלה אם מדובר במאורע אחד או יותר, נסמכה על מידע עובדתי שנמסר על-ידי המשטרה. נטען כי פרישת המערער מהמשטרה נעשתה בגין נכותו (מחלת הסכיזופרניה), וכי מאחר ומדובר בעילה אחת, יש לראות בכך "מאורע אחד" הנכנס לגדרי סעיף 34(ג) לחוק. הודגש כי המערער פרש מהשירות במשטרה בשל מחלת הסכיזופרניה וכי בגין מחלה זו הוא מקבל גמלה לפי חוק הנכים. נטען כי את המבחן ל"מאורע אחד" יש ליישם בדומה למבחן של "המקור ליצירת הנכויות" שאומץ כמבחן לקביעת "מאורע אחד" בסעיף 323(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), המאפשר, בהתקיים "מאורע אחד" המזכה בגמלה לפי אותו חוק ובתגמול לפי חוק הנכים, לבחור באחד מהם. נטען עוד כי ההפרדה שמבקש בא-כוח המערער ליצור בין חלקים של המחלה על-פי מועדים שונים, וראייתם כאירועים שונים, הינה מלאכותית ומנוגדת לתכלית העומדת בבסיס העיקרון של מניעת כפל תשלומים.