לד נ' קצין התגמולים

עניינו של הערעור הוא שאלת הקשר הסיבתי בין הפגימה ממנה סובלת המערערת בעמוד השדרה הצווארי ובין האירוע בו נחבלה ביום 27/11/14, במסגרת שירותה. בהחלטה מיום 19/8/19 הכיר המשיב בקשר של החמרה בלבד, בשיעור של 50% מדרגת הנכות הכוללת. המערערת סבורה כי יש להכיר בקשר של גרימה ומכאן הערעור שלפנינו.

ייאמר מיד כי לאחר בחינת כלל החומר ושקילת טענות הצדדים החלטנו לקבל את הערעור באופן חלקי.

רקע עובדתי:

העובדות הרלוונטיות אינן במחלוקת, לפיכך יסקרו בקצרה: המערערת, ילידת 1972, משרתת בשירות בתי הסוהר משנת 1997. ביום 27/11/14, במהלך עבודתה, נפל עליה מדף עם קלסרים כבדים ופגע בה בצוואר ובגב העליון (להלן: "האירוע" ו/או "התאונה").

משלא חלפו כאביה לאחר מספר ימים, פנתה לחדר מיון בבית החולים "העמק", שם נבדקה וממצאי הבדיקות העלו רגישות בעמ"ש צווארי, והגבלה קלה בטווח התנועות. בהמשך, פנתה בתדירות גבוהה לקבלת סיוע רפואי, כאשר מעת לעת נקבעה לה תקופת אי כושר.

ביום 25/7/17 הגישה בקשה להכרת זכות חבלה בגין פגיעה בעמוד השדרה הצווארי. כאמור לעיל, החליט המשיב להכיר בפגימה בקשר של החמרה בשיעור של 50% מדרגת הנכות הכוללת.

החלטת המשיב התבסס על חוות דעת מומחה רפואי מטעמו, ד"ר ביקלס, אשר קבע כי "תלונותיה אמינות ותואמות את התיעוד שבתיקה הרפואי אולם ישנו בתיק תיעוד של מצב קודם – פגיעה קודמת בצוואר בתאונת דרכים אשר גרמה לתסמונת כאב כרונית עם הגבלה בטווחי התנועה והקרנה של הכאב לגפה השמאלית העליונה".

המערערת חולקת על קביעת המומחה והגישה חוות דעת רפואית מטעמה, ערוכה בידי ד"ר קרת, אשר ציין כי לאחר אותה תאונת הדרכים ובמשך חמש שנים, מספטמבר 2009, לא נרשמה בתיקה כל תלונה הנוגעת לעמ"ש הצווארי. כך שעפ"י קביעתו, לא ניתן לייחס לתאונה שאירעה ביום 2/3/05 נכות מאחר ואין כל ממצאים של בדיקת הצוואר בסמוך לתאונה נשוא תיק זה, ולדעתו יש לייחס את כל מצבה של המערערת אך ורק לאירוע דנן.