פלוני נ' קצין התגמולים

גרימה או החמרה – הנה השאלה.

1.עניינו של הערעור בשאלת טיב הקשר הסיבתי בין תחלואת הגב התחתון שממנה סובל המערער לבין אירוע שהתרחש ביום 2.8.2015 במסגרת שירותו הצבאי. קצין התגמולים הכיר בקשר של החמרה בלבד, בשיעור של 50% (החלטת המשיב מיום 18.4.2017). המערער סבור כי ראוי היה להכיר בקשר של גרימה, ומכאן הערעור המונח לפנינו.

רקע  

2.המערער, יליד שנת 1975, התגייס לצה"ל בשנת 1993 (פרופיל 97). כיום הוא איש קבע בחיל האוויר ובזמנים הרלוונטיים שימש בתפקיד של מכונאי מסוקים. בתצהירו תיאר המערער את האירוע שבו נפגע: "בתאריך 2.8.15 במהלך הורדת מסוק מעל חמורים תוך כדי משיכה הרגשתי מתיחה בגב תחתון ולאחר מכן בעת הידוק הטבעת הרגשתי שוב מתיחה בגב". מאז, כך טוען המערער, החלו כאבים ומגבלות בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל. הוא פנה לטיפול רפואי ובדיקות ההדמיה הצביעו על פריצת דיסק בגובה L4 בצד שמאל.

3.כאמור, קצין התגמולים קבע כי האירוע מיום 2.8.2015 החמיר את מצבו של המערער. קביעה זו הושתתה על חוות-דעת רפואית של פרופ' יצחק שקד (מיום 20.1.2017). על-פי חוות הדעת, מאז האירוע הופיעו אצל המערער כאבי גב וסימנים של לחץ שרשי-עצבי L4 משמאל, "אשר נמשכו מאז ברצף". ממצאי הבדיקה הקלינית מתאימים לפריצת הדיסק שהודגמה ב- MRI, כך נקבע. אולם, הוסיף המומחה, מכיוון שהמערער סבל מכאבי גב משמעותיים כשנה לפני האירוע, ומכיוון שעל-פי בדיקת ה- MRI הדיסק היה מנוון (שחור) – נתון המעיד על פגיעה דיסקלית ישנה – יש להכיר בהחמרה בשיעור של 50% בלבד.

4.המערער טוען כאמור כי הפגימה בגב התחתון נגרמה – במלואה – בשל האירוע, והוא מסתמך על חוות-דעת של ד"ר ליאור דיין (מיום 19.5.2017). לדעת ד"ר דיין, מצבו של המערער נובע מהפציעה המתועדת מיום 2.8.2015, ושני הרישומים שקדמו לאירוע – מיום 8.7.2008 ומיום 7.8.2014 – אינם מצדיקים כל הפחתה. בהקשר זה ציין המומחה כי מדובר ברישומים בודדים-אפיזודיים, ללא בירור דימותי או בדיקה של אורתופד וללא דיווח על הגבלת תנועה או על הקרנה. מכאן נובע, לפי גישתו של המומחה, שהאירועים הקודמים נבעו מכאבי שרירים ואילו האירוע הנדון נובע מפריצת הדיסק. ד"ר דיין הדגיש כי לא זו בלבד שבעבר לא תוארו מגבלות תנועה של הגב התחתון, אלא אף צוין במפורש שאין מגבלת תנועה וליקוי נוירולוגי. מכאן, שאילו המערער היה מגיע אז לפני ועדה רפואית הרי שזו הייתה שוללת קיומה של נכות.

5.לגבי קביעתו של פרופ' שקד בדבר הדיסק המנוון (שחור), כתב ד"ר דיין בחוות דעתו כי פריצת הדיסק עצמה היא שגורמת לדיסק להפוך "שחור" וזאת לאחר שהרכיב "הלבן" המכיל מים יוצא מן הדיסק. זאת ועוד, לדעת ד"ר דיין אם אמנם מדובר היה במצב ניווני, הרי שהוא אמור היה להופיע גם בדיסקים אחרים.

6.פרופ' שקד ערך עבור המשיב חוות דעת מגיבה (מיום 26.7.2017). לדעת המומחה, התחלואה הקודמת הייתה משמעותית שכן דווח על כאבי גב בשינויי תנוחה ועל כאבי גב קשים לאחר הרמת משא. אמנם המערער לא עבר אז בדיקת הדמיה, אך אין בכך כדי לשלול קיום "רקע הדמייתי המעיד על תחלואה בעמוד השדרה המתני". עוד הדגיש פרופ' שקד כי אמנם יש הבדל בין האירוע הנדון לבין קודמיו, אך עדיין מדובר ברקע מוכר ו"פריצת הדיסק היא הסתמנותה הסופית של תחלואת רקע ולכן מדובר בהחמרה ולא בגרימה". פרופ' שקד התייחס לקביעתו של ד"ר דיין בדבר "נכות אפס" קודם לאירוע הנדון. לדידו, זו "טעות קונספטואלית" שכן המסקנה שמדובר כאן בהחמרה בלבד מושתתת על "קיום תחלואה קודמת הן מבחינה קלינית והן מבחינה הדמייתית שנעשתה מאוחר יותר". בהקשר זה-האחרון ציין פרופ' שקד כי דיסק שחור הוא ביטוי לתהליך ניווני ממושך. פרופ' שקד אף אינו מתרשם מהיעדרם של דיסקים מנוונים נוספים. לדבריו, החוליה L4-5 היא החוליה החלשה בעמוד השדרה המתני ובמקרים רבים התהליך הניווני מתרחש במרווח זה בלבד.

7.ביום 9.1.2019 קיימנו ישיבת הוכחות שבה נחקרו המערער והמומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים. לאחר הדיון הגישו הצדדים את סיכום טענותיהם בכתב. לאחר שבחנו את חומר הראיות, עיינו בטענות הצדדים ושקלנו את מכלול השיקולים בפן העובדתי, הרפואי והמשפטי, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.