פלוני נ' קצין התגמולים - משרד הבטחון - אגף השיקום

בפנינו ערעור על החלטת קצין התגמולים לפיה חבלה, אשר אין מחלוקת שנגרמה למערער ביום 5.2.2022, אינה "חבלת שירות" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים").

עיקרי העובדות שאינן במחלוקת:

1. המערער, יליד 1992, משרת בשרות קבע בשרות בתי הסוהר בכלא צלמון.

2. ביום 5.2.22, בעת שהמערער היה בדרכו לסגור אסירים בתאים, החליק המערער ונפל במדרגות במתקן ונחבל בגבו התחתון, באגן ובידו הימנית, וזאת כעולה מהאמור בדו"ח הפציעה ומדו"ח החבלה, שצורפו כנספחים 2-3 לכתב התשובה. האירוע דנן יכונה להלן : "התאונה" או "החבלה").

גדר המחלוקת:

השאלה העומדת להכרעה בעניינו הינה האם התאונה דנן נופלת לגדר המונח "חבלת שירות", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הנכים, קרי האם זו "חבלה שנגרמה בפעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי". בעוד שהמערער טען כי עסקינן בחבלה שארעה במהלך פעילות מבצעית – קרי במהלך סיור של המערער בדרכו לטפל באסירים, הרי שמתקיימת הזיקה הנדרשת לשם הכרה לשירות, טען המשיב כי עסקינן בחבלה שנגרמה במהלך 'תפקידו הרגיל והשגרתי' של המערער ומשכך דין הערעור להידחות.

בהעדר מחלוקת באשר לנסיבות התאונה, הגישו הצדדים סיכומים בכתב בנוגע לשאלה שבמחלוקת, והתיק הועבר להכרעתנו.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה שדין הערעור להתקבל, וזאת מהטעמים שלהלן.

המסגרת הנורמטיבית - תיקון 29 לחוק הנכים ויישומו על חבלות אנשי קבע:

כידוע, וכפי שהובהר בפסיקה לא פעם, בעקבות מסקנות וועדת גורן, תוקנה הוראת סעיף 1 לחוק הנכים ונקבע לגבי חייל בשירות קבע כי חבלה של משרת קבע תוכר לפי חוק הנכים רק אם עסקינן ב"חבלת שירות" שהוגדרה כ"חבלה שנגרמה בפעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי." (לעניין הרקע החקיקתי ראו האמור בפסקאות 4-8 לפסק הדין שניתן בע"ו (מחוזי ירושלים) 54306-11-20 בעניין פלוני, נבו, 13.4.21 והאמור בפסקאות 21-28 לפסק דינה של וועדת העררים בראשותו של כבוד השופט אמיר סלאמה, בתיק ע"נ 21321-09-19 בעניין פלוני, נבו, 10.1.21).

המחוקק לא הגדיר מה משמעות הביטוי "פעילות מבצעית", וסוגיית פרשנות המונח טרם הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון. משכך הצדדים הפנו את הוועדה לפסקי דין שניתנו ע"י ועדות ערר אחרות ולפסק דין שניתן בערעור על אחד מפסקי הדין של הוועדות המקבילות – ע"ו (מחוזי י-ם) 54306-11-20 בעניין פלוני, נבו, 13.4.21.

מכל מקום, אנו מאמצים את שנקבע בפסקה 28 לפסק הדין בע"נ 21321-09-19 הנ"ל –

" בעוד שחשוב לזכור את התכלית המצמצמת של תיקון מס' 29 בכל הנוגע להגדרת חבלת שירות, חשוב גם לזכור שבמקביל לה הייתה תכלית מקיימת, זו הנוגעת לשלושת החלופות שהוכרו כחבלות מזכות, אשר המשותף להן הוא בחינת קיום זיקה מהותית בין האירוע לבין המסגרת הצבאית, להבדיל מאירוע בעל אופי אזרחי גרידא." (ההדגשה שלנו).

כך אנו גם מאמצים את הניתוח המופיע בפסקה 31 לפסק הדין, לעניין הגדרת הפעילות המבצעית - נהיר כי "פעילות מבצעית" כוללת גרעין של פעילות ופעולות הנלוות, וכי גם שלבים הנמצאים מחוץ לגרעין, יכולים להיכנס לגדר המונח "פעילות מבצעית" לצורך הגדרת חבלת שירות. לצד זאת, ככל שהפעולות הנלוות מתרחקות במישור הזמן והמקום מהגרעין של פעולה, הולכת ונחלשת הזיקה המהותית שלהם לגרעין, וקשה יותר להכיר בהם כחלק מהפעולה. בפסק הדין הנ"ל הוועדה קבעה כי חייל שנחבל בראשו ממסגרת דלת של רכב בעת הגעת כוח לנקודת התמקמות לצורך תמיכה בכוח אחר, ביצע פעולה שקרובה דיה לגרעין הפעולה המבצעית, וקיימת זיקה מספקת בינה לבין הפעולה בהיבט של הגדרת חבלת שירות, ולחלופין קבעה כי הגם שלכאורה יציאה מרכב הינה פעולה בעלת סממן אזרחי, יש לבחון את האירוע באספקלריה של התפקיד שמילא המערער שם – נהג רכב שהתמקם בנקודה לקראת פעילות מבצעית, ולפיכך קבעה כי מכלול הנסיבות הופך את האירוע בו נפגע המערער לאירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיות לשירות הצבאי.

להבדיל, בפסק הדין שניתן בע"ו (מחוזי ירושלים) 54306-11-20 נדון עניינו של שוטר שסיים פעילות מבצעית ונפגע בדרכו חזרה לבסיס (ראו פסקה 2 לפסק הדין). בית המשפט המחוזי בחן אם ניתן לקבוע שהמונח "פעילות מבצעית" שבהגדרת "חבלת שירות", כולל גם את ההתרחשויות שקורות בדרך אל הפעילות ובחזרה ממנה (ראו פסקה 3 שם), וקבע כי נוכח תכלית החוק אין מקום להכיר במי שנפגע בפעילות שמתרחקת מגרעין הפעילות המבצעית כמי שסבל מ"חבלת שירות", וכי פגיעה שהתרחשה בעת נסיעה שגרתית בתפקיד ברכב אזרחי או דומה לו בדרך למקום הפעילות או ממנה ולאחר שהפעילות הסתיימה, אינה חלק מהפעילות המבצעית, ותרופתו של נפגע כאמור תמצא בפניה למוסד לביטוח לאומי (ראו פסקאות 9-10 לפסה"ד, וכן ראו ע"נ (באר שבע) 22733-09-20 בעניין פלוני, נבו, 7.12.22, שם נדחה ערעור שנסוב על נסיבות דומות – מעידה בעת יציאה מרכב בסמוך לתחנת משטרה לאחר סיום פעילות מבצעית).

ואולם, חשוב לציין כי בע"ו 54306-11-20 הבהיר בית המשפט המחוזי בפסקה 7 כי –

"....ביקש המחוקק להבהיר ולהרחיב את מעגל הזוכים להכרה, כך שזה יכלול כל מי שנפגע במהלך פעילות מבצעית או באימון לקראתה, אף אם החבלה עצמה ארעה כתוצאה מפעולה שיתכן שאינה ייחודית ומיוחדת לשירות הביטחוני. כך, חייל שימעד במהלך פעילות מבצעית כתוצאה מהיתקלות במהמורה יזכה להכרה על אף שניתן להיתקל במהמורה גם בהליכה בחיים האזרחיים, ובדומה יזכה שוטר להכרה אם נפגע בנסיבות דומות במהלך סיור רגלי כשוטר סיור" .

כך גם בע"נ (חיפה) 13089-09-21 בעניין פלוני (נבו, 25.11.24), הכירה הוועדה שבראשות כבוד השופטת ג'דעון, בחייל קבע שנחבל בעת מעבר בין עמדות משהוא נפל בעקבות תקיפת כלבים. הוועדה קבעה כי אירוע שכזה נפוץ בחיים האזרחיים ואינו ייחודי לשירות הביטחוני, משנקבע כי "עובדה זו אינה גורעת מהמסקנה כי עסקינן בחבלה אגב פעילות מבצעית או אגב פעילות בעלת אופי ייחודי לשירות המשטרתי, אף אם החבלה נגרמה כתוצאה ישירה מתקיפת הכלבים, אירוע שאינו ייחודי לשירות הביטחוני" (ראו שם פסקה 11), וכן נפנה לע"נ (עפולה) 25307-12-20 בעניין פלוני (נבו, 1.11.21) שדן בעניין של שוטר שנתקל במכשול בכביש ובעת שניסה להזיז את המכשול עם רגלו נחבל בברכו. נקבע שם כי אם החבלה מתרחשת בזמן "פעילות מבצעית" היא תחשב חבלת שירות גם אם החבלה עצמה אינה בנסיבות ייחודיות לשירות.

לא נעלמה מעינינו הפסיקה אליה הפנה המשיב, לרבות ע"נ (חיפה) 36589-03-18, שם נדחה ערעורו של איש קבע שנפגע במהלך תיקון תקלה באספקת מים בבסיס (שהערעור עליו נדחה במסגרת פסק הדין שניתן בע"ו 34113-01-21 משנקבע כי עסקינן בפעילות לא ייחודית ו'אזרחית' – פסקה 33, תוך שנדחה יישום מבחן העזר המופיע בסיכומי המשיב), או ע"נ (חיפה) 45397-06-22 (נבו, 25.11.24), שם נדחה ערעור משהוועדה קבעה כי הפעילות בה השתתף השוטר מערער הייתה בעלת אופי "אזרחי" מובהק.

נדמה כי ניתן ליישב את התוצאות השונות אליהן הגיעו וועדות הערר בתיקים הנ"ל ואחרים, במבחן שהופיע בפסק הדין בתיק ע"נ (ירושלים) 58500-07-21 בעניין מ.ב. (נבו, 2.10.22), ולפיו –

"הפעילות המבצעית היא פעילות שתכליתה הישירה הגשמת משימות הארגון הביטחוני על פי חוק. תכלית ישירה נמצאת בליבת המשימה הביטחונית ולא בחלקים המנהלתיים התומכים אותה. בתוך זמן הפעילות המבצעית ייתכן בהחלט כי תבוצענה פעולות שאינן ייחודיות לשירות הביטחון אך אלה תיתפסנה בהגדרתה של הפעילות המבצעית. לדוגמא אותה פעולה של החלפת מתנע ברכב שאינה אירוע שאופיו מהותו או נסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי לא תהיה פעילות מבצעית כאשר היא מבוצעת בשגרתה של סדנת חימוש צבאית או משטרתית ותהיה חלק מפעילות מבצעית אם תבוצע בשולי הדרך ברכב אשר יצא למשימה צבאית או משטרתית שתכליתה הישירה היא הגשמת יעדי הארגון הביטחוני על פי חוק."

מן הכלל אל הפרט:

המערער טען, כאמור, כי החבלה דנן ארעה "במהלך פעילות מבצעית" - בעת שהיה בדרכו לטפל באסירים, והדגיש כי לדידו כל מי שנחבל במהלך פעילות מבצעית, גם אם הפעולה בה נקט לא ייחודית ומיוחדת לשירות הביטחוני, ראוי על-פי הפסיקה להכרה.

מאידך, לדידו של המשיב, סיור של סוהר בין אגפים, גם על מנת לסגור אסירים בתאים, אינו נפל לגדר 'פעילות מבצעית', שאם לא כן כל פעילות שביצע סוהר במסגרת תפקידו במתקן הכליאה תחשב כ'מבצעית', וכך גם פעילותו בעת התאונה אינה אירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות, אלא אירוע שיכול להתרחש 'בחיים האזרחיים' ובכל מקום.

לא מצאנו לנכון לקבל את טיעוניי המשיב בעניין זה. עם כל הכבוד, מקום בו המשיב עצמו מאשר כי סיור באגפי האסירים הינו "פעולה שיוחדה לסוהרים", אנו סבורים כי עסקינן בפעילות מבצעית, ולחלופין עסקינן באירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לפעילות הסוהר, ולכן פגיעה שארעה במהלך הסיור הינה חבלת שירות, כשם שחבלה שספג חייל קבע בראשו מדלת רכב בעת יציאה ממנו הינה חבלת שירות, כפי שנקבע בתיק 21321-09-19 הנזכר לעיל.

ודוק, נשוב ונדגיש, הוועדה אמונה על "בחינת קיום זיקה מהותית בין האירוע לבין המסגרת הצבאית, להבדיל מאירוע בעל אופי אזרחי גרידא", ועליה אף לבחון אם החבלה נגרמה בעת "פעילות שתכליתה הישירה הגשמת משימות הארגון".

במקרה דנן עלינו לבחון אם קיימת זיקה מהותית בין אירוע הסיור באגפי הכלא והכנסת האסירים לתאים לבין הפציעה של המערער. משנהיר כי בין הסיור, שהמשיב מודה, ובצדק, שהינו "פעולה שיוחדה לסוהרים", לבין החבלה דעסקינן קיימת זיקה מהותית, ומשנהיר כי הסיור באגפים והכנסת אסירים לתאיהם קשורה בטבורה להגשמת מטרת שירות בתי הסוהר, שהרי לא יכולה להיות מחלוקת כי הכנסת אסירים לתאיהם נועדה לוודא משמורת ראויה ואף נועדה להבטיח את הסדר והביטחון במתחם בית הסהר, נהיר גם כי תכלית הפעילות שביצע המערער בעת פציעתו עומדת בזיקה ישירה למטרות שירות בתי הסוהר, ומשכך מצאנו כי יש מקום לקבל את הערעור.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל מצאנו לקבל את הערעור, ואנו קובעים כי החבלות שנגרמו למערער בתאונה מיום 5.2.22, הינן 'חבלת שירות'.

ניתן היום, י"ב חשוון תשפ"ו, 03 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.