ע"נ 34179-03-14 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1. א. בקשה לסילוק הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו. בהחלטה נשוא הערעור - החלטה מיום 3.4.11, הודיע המשיב כי דחה התביעה להכרת זכות לגופה, ואף מטעמי התיישנות. יבואר כי מדובר על תביעה להכרת זכות שהוגשה ב 2009, בחלוף 32 שנה מיום השחרור.

ב. הבקשה לסילוק הוגשה ב 8.8.14 , ובהחלטה מאותו יום נקבע כי ביחס לאופן בירור סוגיית ההתיישנות יוחלט רק לאחר הגשת כתב ערעור מתוקן , במידת הצורך, וכתב תשובה. אך להבדיל, יש מקום להקדים הבירור בעניין נשוא הבקשה, היינו האם לא הוגש הערעור באיחור, לרבות בירור ראייתי במידת הצורך. המועד להגשת ערעור מתוקן הוארך בהתאמה ל 30 יום מיום מתן ההחלטה בבקשה.

ג. בהחלטה צוינה המחלוקת העובדתית בעניין זה: לטענת המערער התקבלה בידיו ההחלטה נשוא הערעור רק בפברואר 2014, ואילו המשיב טוען לתאריך מסירה באפריל 2011 וצירף אישור משלוח למבקש בדואר רשום, לתא דואר ביישובו.

בהתאמה , ניתנה הנחיה למערער לתן יחד עם תגובתו תצהיר ובו יתייחס לכתובת המגורים שלו, וכיצד ומתי התקבלה בידיו או בידי בא כוחו ההחלטה נשוא הערעור. ניתנה הנחיה מקבילה למשיב להגיש אישור המסירה החתום של דואר ישראל, ולשם כך אף ניתן בהמשך צו לדואר ישראל להמציא אותו אישור. אף למשיב ניתנה אפשרות להגשת תצהיר, בתוך 30 יום נוספים לאחר קבלת תצהיר המערער. המשיב לא הגיש תצהיר, אך נסמך על תשובת דואר ישראל שהתקבלה בהתאם לצו שניתן (ראה להלן).

ד. על פי תשובת דואר ישראל מיום 7.10.14 : ביום 7.4.11 נמסרה לתא הדואר של המערער הודעה ראשונה בדבר הדואר הרשום. לאחר שלא נדרש דבר הדואר נמסרה לאותו ת.ד. הודעה שניה

ב 13.4.11. לאחר שגם זו לא נדרשה, הוחזר למשיב ב 9.5.11 דבר הדואר, בציון הסיבה "לא נדרש".

התשובה נסמכה על רישום שצורף ממערכת ממוחשבת של דואר ישראל הנחזה להיות רשומה מוסדית, ומתאר מסלול דבר הדואר שמספרו תואם למספר הנקוב באישור המשלוח של החלטת המשיב .

2. אין חולק כי הערעור הוגש רק ב 18.3.14.

3. המערער טוען כי לא ברור אם ההחלטה נשלחה בדואר רשום . לא היה מקום לטענה זו. לא ברור מה עוד אמור המשיב לעשות כדי להמחיש כי ההחלטה אכן נשלחה למערער, כאשר מדובר בהחלטה מתאריך 3.4.11, והמשיב מצרף אישור משלוח דואר רשום למערער, של רשות הדואר, מאותו יום עצמו. ברור שאין בידי המשיב לאתר הפקיד שיוכל לזכור ממרחק של שנים שהכניס ההחלטה הספציפית למעטפה ושלח אותה. מדובר בטענה סתמית ואנו דוחים אותה. ההחלטה אכן נשלחה לתא הדואר של המערער ביום בו ניתנה, בדואר רשום.