פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום

ההליך

מדובר בערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 10/03/22 בה הוחלט לדחות את בקשת המערער להכרת זכות נכה מיום 30/09/21 בגין מצב הגב התחתון בנימוק כי לא הוכח קשר סיבתי בין מצבו ובין תנאי שירותו כטכנאי מטוסים, וזאת - בהתבסס על חוות דעתו של ד"ר בועז ליברמן מיום 15/02/22. לטענת המערער הוכח הקשר הסיבתי האמור בהתאם לחוות דעתו של ד"ר שלמה בלום מיום 23/05/22.

הראיות

חוות דעת של ד"ר ליברמן בועז (מומחה מטעם המשיב) מיום 15/02/22 (הוגשה ביום 14/04/22)

בחוות הדעת נאמר שהמערער התגייס ב-12/2016 עם פרופיל 64 עקב הפרשת חלבון והימצאות דם בשתן. בתיקו הרפואי מדווחות תלונות על כאבי גב משנת 2017 ללא רקע חבלתי או תלונה על מאמץ. בבדיקות ההדמיה נמצאה בעיית גב המתבטאת בתזוזת חוליות בגובה המעבר מעמוד השדרה לאגן ומחלת ניוון של טבעת או דיסק בין חולייתי בחוליות הממוקמות בסופו של האזור המותני (L4 וL5). בשל ריבוי תלונותיו הועבר לתפקיד שאינו דורש מאמץ פיזי שהביא לשיפור בתדירות תלונותיו. שוחרר באוגוסט 2020 והמשיך בבירור רפואי בעקבותיו נקבעה לו נכות על ידי ד"ר מחאמיד אחמד עקב בעיית הגב אך ללא הסבר שקושר זאת לשירותו.

לדעתו בעיית הגב ממנה סבל המערער נובעת מתחלואה ניוונית התפתחותית ואינה נובעת מהמאמצים בשירותו הצבאי כפי שטען. לאור זאת, המליץ שלא להכיר בנכותו.

תצהיר המערער מיום 12/04/22 (הוגש ביום 14/04/22)

בתצהיר נאמר שהוא התגייס ביום 14/12/16 לתפקיד טכנאי מטוסים, לאחר הכשרה לכך שובץ בטייסת. לאחר מספר חודשים, בהם הרים משקלים כבדים של עד 120 ק"ג יחד עם חיילים נוספים, החל להרגיש כאבים עזים בגבו התחתון עם הגבלות בתנועות הגב והקרנת כאבים לרגל ימין ולכן החל בבירור רפואי. בבדיקות ההדמיה שבוצעו אובחנה אצלו פריצת דיסק אחורית מרכזית עם לחץ על השק. ביום 11/02/18 הגיע לוועדה רפואית בה נקבעו לו סעיפי ליקוי ביחס לגבו ובהמשך לכך הועבר לתפקיד מנהלי שלא כרוך במאמץ פיזי. חרף שינוי התפקיד המשיך לחוש כאבים והגבלות בהרמת משקלים או בתנועות אחרות בגבו שנמשכים גם היום. לדבריו, המצב הרפואי התפתח רק לאחר הרמת המשקלים הכבדים בזמן שירותו.

בחקירתו הנגדית אמר שעם גיוסו עבר טירונות וקורס שהסתיימו ב08.01.2017 (פרוט' עמ' 68). בעת שהחלו הכאבים וההגבלות קיבל פטורים אך הם לא כובדו והוא המשיך לעבוד תחת מאמץ פיזי בשל מחסור בכוח אדם למרות הכאבים, ההגבלות והקושי בתפקוד (פרוט' עמ' 37 ש' 13-23 ועמ' 40 ש' 11-22). לשאלה מדוע בסוף השירות ובמשך שנה מהשחרור לא הייתה כל תלונה, אמר שבסוף השירות היה בתפקיד שלא דרש מאמץ כפי שהיה לפני כן, ולאחר מכן המשיך בחייו לצד כאבי הגב והתלונן רק כשהם התעצמו עד לרמה שנדרש טיפול רפואי באמצעות זריקה (פרוט' עמ' 43, ש' 11-25 ועמ' 44, ש' 1-3). כמו כן אמר שהרמת הטילים הייתה בניגוד לנהלים מתוך ביקוש של הטייסים ובשל מחסור בכוח אדם (פרוט' עמ' 48 ש' 11-15).

חוות דעת של ד"ר שלמה בלום (מומחה מטעם המערער) מיום 23/05/2022 (הוגשה ביום 29/05/2022)

בחוות דעת נאמר שבמסגרת תפקידו כטכנאי מטוסים הרים משאות כבדים על בסיס יום יומי פעמים רבות, ביניהם פצצות וטילים בהרמה לגובה בסיוע של אחרים. מספר חודשים לאחר מכן החל להרגיש כאב בגב והמשיך לעבוד למרות הכאבים שהחמירו עם הזמן, ורק לאחר שנה וחצי הועבר לתפקיד קל יותר מבחינה פיזית של "גורר פצצות בטרקטור". כמו כן הצביע בחוות דעתו על התיעוד הרפואי שהתייחס במידה רבה למועדים בהם התלונן על כאבים והגבלות כמפורט בתיעוד הרפואי.

בבדיקה פיזית נמצאו מגבלות תנועה קלות בגב התחתון. לדעתו, בניגוד לעמדתו של ד"ר ליברמן, נכותו בעמוד השדרה המותני נגרמה עקב שירותו הצבאי ואופי תפקידו כטכנאי מטוסים שדרש הרמת משאות כבדים על בסיס יומי. לדבריו, למערער לא הייתה כל היסטוריה רפואית הנוגעת לתלונות בגין כאבי גב, על אף שעסק בספורט לפני הגיוס. הופעת כאבי הגב החלו על רקע הרמת משאות יום יומית במהלך שירותו. כמו כן הציג ספרות רפואית שהיה בה כדי להוכיח לדבריו קשר סיבתי בין מחלת דיסק וכאבי גב ובין ביצוע פעולות חוזרות של הרמת משא. לדבריו קיימת שכיחות של 6% בלבד להתפתחות מחלת תזוזה בחוליות בקרב מתבגרים, שברובה אינה סימפטומטית, בעוד שכתוצאה מהרמת משקלים כבדים וביצוע תנועות של כיפוף ויישור של עמוד השדרה תיתכן החמרת כאב.

בחקירה הנגדית העיד כי חוות דעתו נכתבה בעיקר בהתבסס על דברי המערער (פר' עמ' 4 שורות 16-20), לפיה הרים משקל כבד מספר רב של פעמים ביום למשך תקופה של כמה חודשים (פר' עמ' 18 שורות 5-16). בחקירה הנגדית, לשאלת ב"כ המשיב ביחס לספונדילוליזיס אמר שלעתו אין מדובר בשינויים ניווניים אלא בממצא התפתחותי שנקרא ספונדילוליזיס שקרוב לוודאי היה קיים לפני גיוסו, ועל פי הספרות הרפואית יש ממצא כזה אצל 10% מהאוכלוסייה, אך סביר להניח שממצא זה היה א-סימפומטי וללא כאבים, כאשר מרבית האנשים שיש להם ממצא כזה אינם סובלים כלל מכאבים (פרוט' עמ' 11 שורה 1), ואלמלא הרמות המשא סביר שלא היה סובל מכאבים (פר' עמ' 10 שורות 18-25).