ח.א. נ' קצין התגמולים

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערערת להכרה בנכות אורתופדית וקבע כי לא קיימת נכות בגב תחתון וברך שמאל הקשורה בתאונת דרכים בה היא נפגעה.

רקע עובדתי

1.המערערת, ילידת 1989, בוגרת הפנימייה הצבאית, התגייסה לשירות סדיר ביום 2.12.2007 עם פרופיל רפואי 97. היא סיימה כמופת קורס קצינים, ובתום שירות סדיר המשיכה בשירות קבע. בחודש ינואר 2012 השתתפה המערערת, בתפקידה כקצינת מבצעים בגדוד תותחנים, בתרגיל ברמת הגולן שנמשך ארבעה ימים. ביום שלאחר סיום התרגיל, 12.1.2012, היא נהגה ברכב השייך להוריה בדרכה לבסיס. בסמוך לצומת אילניה איבדה המערערת את השליטה על הרכב, וכתוצאה מכך הוא סטה מהכביש ופגע במעקה בטיחות. היא נפגעה ברגליה, בגבה ובראשה ופונתה באמבולנס לבית החולים "פוריה". לאחר ששוחררה מחדר המיון היא עברה טיפולים רפואיים שונים, לרבות בדיקות דימות וטיפולי פיזיותרפיה ממושכים, הפרופיל הרפואי שלה הורד ל-45 אך היא המשיכה בשירות קבע, אם כי בתפקידי מטה, ולא במסלול שדה בו שירתה עובר לתאונה.

2.ביום 4.2.2013 הגישה המערערת למשיב בקשה להכרת זכות [חבלה] לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים). המשיב הפנה את המערערת לד"ר אורי בלנקשטיין, מומחה לכירורגיה אורתפדית, אשר בחוות דעתו מיום 26.3.2013 (להלן: חוות דעת בלנקשטיין 1) קבע כי אין קשר סיבתי בין כאבי גב וברך שמאלית של המערערת לבין תאונת הדרכים. על בסיס חוות דעת זו החליט המשיב ביום 19.2.2014 לדחות את בקשתה, וקבע כי לא קיימת נכות בגב תחתון ובברך שמאל הקשורה בתאונת הדרכים. על החלטה זו הוגש ביום 13.3.2014 הערעור שבפנינו.

כתבי הטענות

3.בכתב הערעור המתוקן טענה המערערת כי עובר לתאונת הדרכים היא לא סבלה מכאבים או מהגבלות בגב ובברך שמאל, וכי כיום, בעקבות התאונה, היא סובלת מבלטים בעמוד שדרה תחתון, מקרע במיניסקוס המדיאלי בברך שמאל, מצליעה ומהגבלות בתנועה. נטען כי בהגיעה לבית החולים "פוריה", לאחר התרחשות התאונה, הייתה המערערת בהלם ובמצב נפשי מעורער, כי בשלבים מאוחרים לא היה באפשרותה להתלונן על פגיעותיה עקב מגבלות ניידות וסירוב לבקשתה לקבל סיוע בניידות, וכי היא התלוננה על הפגיעה בברך שמאל זמן קצר לאחר התרחשות התאונה. לכתב הערעור צורפו תצהיריהם של המערערת ואביה וכן חוות דעת מיום 17.4.2014 של ד"ר דוד קרת, מומחה לאורתופדיה (להלן: חוות דעת קרת), אשר קבע כי קיים קשר סיבתי בין הכאבים בגב תחתון והגבלת התנועה בברך שמאל לבין תאונת הדרכים מיום 14.1.2012.

4.המשיב הגיש כתב תשובה, ובו הכחיש את נסיבות תאונת הדרכים ואת תוצאותיה. כמו-כן כפר המשיב בקיום פגימות בעמוד שדרה תחתון ובברך שמאל של המערערת הנובעות מהתאונה. נטען כי בתיעוד האותנטי שלאחר התאונה אין אינדיקציה לפגיעה בברך, וכי התלונות לגביה הופיעו במועד מאוחר ואינן מתיישבות עם ממצאי ההדמיה והממצאים הקליניים, וכי בבדיקות השונות טווחי התנועות בברך ובגב נמצאו תקינים, ולפיכך לא קיימת נכות. לכתב התשובה צירף המשיב חוות דעת משלימה מיום 26.8.2014 של ד"ר בלנקשטיין (להלן: חוות דעת בלנקשטיין 2), בה צוין כי בכל הקשור לברך שמאל מתקבל רושם של מהלך מגמתי, שאין לו ביסוס בבדיקות ההדמיה ובארתרוסקופיה.

הסדר דיוני

5.בישיבה מקדמית ביום 4.2.2016 הודיעה באת-כוח המשיב כי אין מחלוקת על עצם התרחשות תאונת הדרכים, אך עמדה על חקירת המערערת ואביה על תצהיריהם. לאחר שתצהירו של רס"ן ר', שהיה מפקדה של המערערת בתקופות הרלבנטיות, הוגש כתצהיר נוסף מטעמה, הודיעו באי-כוח הצדדים כי הם מוותרים על חקירות המומחים הרפואיים, וכעבור זמן הודיע בא-כוח המשיב כי הוא מוותר על חקירות עדי המערערת. הורינו על הגשת סיכומים בכתב, ולאחר שאלו הוגשו - הגיעה העת להכרעתנו.