ע"נ 14982-12-10 ע' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 08.11.10 לפיה אין קשר סיבתי בין המצב הנפשי ממנו סובל המערער לבין תנאי שירותו במשטרה ובשב"ס.

הערה: ישיבת 10.2.15 נשמעה בהרכב חסר , בהסכמה, לאור מחלת חבר הועדה השלישי. לפיכך ינתן פסה"ד על ידי שני חברי המותב האחרים (סע' 16 של חוק בתי דין מנהליים).

טענות המערער

1. המערער שירת במג"ב בין השנים 1988-1991. בשנת 1994 חזר המערער לשרת במג"ב, כשמ"ז בנקודת משטרה בארותיים ולאחר כ-3 שנים הועבר למשטרת ישראל והוצב לעבודה כזקיף באבו כביר עד להעברת בית המעצר לשב"ס בשנת 2007. בעת שירותו באבו כביר, ובטרם המעבר לשליטת שב"ס, תפקד המערער לטענתו כנדרש ומילא אחר כל ההוראות ללא תלונות או טענות.

2. בפברואר 2007 זומן המערער לראיון אישי בעקבות ההחלטה על העברת הכלא לידי השב"ס, והוסבר לו כי עליו להחליט האם לעבור משירות במשטרת ישראל לשירות בשב"ס או להשתחרר באופן יזום. בראיון זה הודיע המערער למראיינת כי התגייס למשטרה ואינו מעוניין לעבור לשב"ס.

הקצינה התעלמה מהודעתו והודיעה כי המעבר לשב"ס יבוצע חרף התנגדותו. בעקבות החלטה זו שנפלה על המערער לטענתו כרעם ביום בהיר, החל לסבול מלחצים, חרדות ומצוקות שהלכו והחריפו עם הזמן וגרמו לעישון בקצב מוגבר, לאי שקט, דיכאון ועצבנות כלפי הסביבה. בנוסף החל המערער להעדר מהעבודה לעיתים תכופות מחמת ההתדרדרות הנפשית ועקב כך זומן לראיון אצל מפקדו אשר נזף בו על העדרויותיו תוך איום על העמדתו בפני ועדה רפואית.

3. אירוע השריפה- במהלך אחת המשמרות באבו כביר, בעת הספירה, ניכווה הסוהר ב' ע"י אחד העצורים ששפך עליו שמן רותח. לסוהר נגרמו חבלות חמורות בגופו. בתצהירו טען המערער "יודגש כי בעת האירוע נגחתי וראיתי אותו במרפאה כשהוא שרוף וצועק לעברי ' תראה מה עשו לי'".

המערער טוען כי לאחר אירוע השריפה טען העצור כי התכוון לשרוף את המערער עצמו עקב סכסוך, ובגלל שהיה חשוך במסדרון לא הבחין בין הסוהרים. נקדים ונאמר כי לטענה זו של המערער לא נמצא ביסוס. מכל מקום המערער טוען שלקח זאת אישית ובאופן קשה את האירוע וחש אשמה, תסכול, התקשה לישון בלילות, וסבל מסיוטים ששורפים אותו. בחלומותיו חלם שסוהרים מכניסים אותו לכלא, חש חנק, עצב, חוסר תאבון, האשמה עצמית ונכנס לדיכאון עמוק.

למחרת אירוע השריפה התכנס צוות החקירה ובדיונים ותחקירים שנערכו, הוטחו במערער במשך 3 ימים האשמות, שהוא הגורם לכך שהסוהר נשרף, שמשפחתו נהרסה ועוד שהכניסו את המערער לחרדה גדולה (הערתנו – כפי שיבואר גם טענה זו לא בוססה). המערער מציין כי הכחיש את ההאשמות וטען כי אינו מסוכסך עם העצור אך למרות זאת המשיכו לטעון כי הוא אשם. כל אותה העת היה המערער בחרדה ובדכאון, איש לא התייחס אליו. לאחר תקופה הוחלט להעבירו לבית סוהר אחר , בטענה שאינו מבצע את עבודתו כראוי.