ע"נ 1332-01-09 ב' ק' נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון – אגף השיקום

ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 30.11.08 לפיה אין קשר סיבתי בין מחלת הטיקים והעוויתות של המערער (תסמונת טורט) לשירותו הצבאי. בתיק מונה מומחה מטעם הועדה – פרופ' רכס, שנחקר על ידי ב"כ המערער. ראינו לדחות הערעור.

1. הערעור הינו גלגול של הליכים שהחלו עוד בשנת 1991. כיום המדובר בבחינה מחודשת של הערעור, לאור חוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש אשר מונה ע"י ביהמ"ש המחוזי ביום 17.07.11. תסמונת טורט היא הפרעה הבאה לידי ביטוי בטיקים מוטוריים ולעתים קוליים. כפי שיבואר האתיולוגיה של המחלה – אינה ידועה.

2. גרסת המערער

המערער התגייס לשירות סדיר ביום 21.01.82 והשתחרר ביום 15.01.85. המערער התנדב לשירות בפרופיל 24, בגין ניתוח לב שעבר קודם לגיוסו. לאחר פרק זמן קצר הועלה הפרופיל הרפואי ל-64.

בשירותו הצבאי שירת המערער במרפאה צבאית, בה היה חשוף יותר לסכנת הדבקה מחולים.

במהלך שירותו, בחודש מרץ 1982, חלה המערער בחצבת ובמחלת חום גבוה. לפיכך אושפז כשבועיים בבי"ח צבאי הוא "בי"ח עשר.

בהמשך ובעקבות המחלה, סבל מדלקת גרון חריפה, שיעולים קשים וקשיי נשימה שאובחנו כאסטמה; כמו גם מעוויתות (טיקים) בלתי רצוניים בכל הגוף, ובהמשך גם השמעת קולות בלתי רצוניים האופייניים לצורה הקשה ביותר של תסמונת טורט.

3. לשם הבהירות נבקש לציין כבר עתה שני נתונים:

א. התיק הרפואי הצבאי מתקופת אשפוזו של המערער בבי"ח עשר – אבד.

ב. כעולה מחוו"ד מומחה הוועדה, פרופ' רכס, הקביעה לפיה נדבק המערער בחצבת דוקא ב 1982 - אינה נקיה מספקות. שכן נדרש תיעוד רפואי שימחיש אבחנה זו. אנו נוסיף, כי גם אם אבד התיק הרפואי מבי"ח עשר, סביר שאבחנה כזו היתה מוצאת ביטויה בתיעוד רפואי אחר. אולם המערער עצמו גורס כאמור שלקה בחצבת , ולא זו אף זו: שאלה זו אינה עומדת כלל לפתחנו. הנחת העבודה אליה יש להיצמד הנה שאכן נדבק המערער בחצבת לעת שירותו, בתקופה בה היתה "מגפת חצבת"; ולא רק במהלך שירותו הצבאי אלא גם עקב השירות. הטעם בעטיו אנו נצמדים להנחה זו של קיום הסבתיות הכפולה שבין השירות הצבאי לבין החצבת, הנו שכך כבר נקבע בפסק דין חלוט בהליך קודם שניהל המערער (ע"נ 233/92 – חלק מנספחי הערעור). באותו הליך תבע המערער הכרת זכות בין מחלת האסטמה בה לקה , ואף בין הטורט, לבין השירות הצבאי. ועדת הערעורים קבעה באותו הליך ראשית - כי יש קשר בין האסטמה לבין החצבת, ושנית - כי אכן לקה בחצבת על רקע תנאי השירות. לפיכך הוכרה מחלת האסטמה כקשורה אף היא לשירות. משוכה זו חצה כבר אפוא המערער, היינו הן שלקה בחצבת, והן הקשר הסבתי בין מחלה זו לבין השירות. זו אפוא הנחת העבודה שתלווה אותנו, וכך בפירוש הניח אף פרופ' רכס בחוות דעתו, חרף הספק שציין בקצרה.