ע"נ 11051-12-11 ד.ט. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערערת להכרה בנכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים או החוק), בקבעו כי לא הוכח קשר בין מחלת המיגרנות בה לקתה לבין תנאי שירותה הצבאי.

כללי

1.המערערת, ילידת שנת 1990, התגייסה לשירות צבאי בחודש ספטמבר 2008 עם פרופיל רפואי 82 (בגין סעיף ליקוי של ראיה), ולאחר הטירונות וסיום קורס הכשרה מקצועית היא שובצה לתפקיד תצפיתנית. עקב התקפים חוזרים ונשנים של כאבי ראש שלוו בבחילות והקאות, ואף הובילו בחודש יוני 2009 לאשפוזה במחלקה נוירולוגית בבית חולים, הורד בחודש יולי 2010 הפרופיל הרפואי של המערערת ל-64 . את שירותה הסדיר היא סיימה בחודש ספטמבר 2010.

2.ביום 25.10.2010 הגישה המערערת למשיב בקשה להכרת זכות [מחלה] לפי חוק הנכים עקב התקפי מיגרנה במהלך השירות, שנתמכה בתצהירה מיום 4.10.2010 (להלן: התצהיר הראשון). היא הופנתה על-ידי המשיב לפרופ' שרון חסין, מומחית בנוירולוגיה, אשר בחוות דעתה מיום 6.9.2011 (להלן: חוות דעת חסין 1) קבעה כי מחלת המיגרנות לא נגרמה מתנאי השירות. בעקבות זאת החליט המשיב ביום 2.11.2011 לדחות את הבקשה להכרה בנכות, וקבע כי אין קשר בין מחלת המיגרנות בה לקתה המערערת לבין תנאי שירותה הצבאי. על החלטה זו הוגש ביום 7.12.2011 הערעור שבפנינו.

3.בכתב הערעור המתוקן נטען כי רק לאחר מספר חודשי שירות צבאי כתצפיתנית בגדוד וחשיפה לגורמי דחק החלה המערערת, לראשונה בחייה, לסבול מהתקפים של כאבי ראש, בחילות והקאות, אשר החמירו וגרמו לאשפוזה ולאיבחונה כסובלת מהתקפי מיגרנה. נטען כי מדובר במחלה קונסטיטוציונלית, אשר בין התפרצותה לבין תנאי השירות מתקיים אף קשר סיבתי-משפטי. לכתב הערעור המתוקן צורפה חוות דעתו מיום 20.2.2012 של הנוירולוג ד"ר שלמה פלכטר (להלן: חוות דעת פלכטר), אשר קבע כי המחלה הופיעה בעקבות החשיפה לתנאי השירות, ולפיכך יש להכיר בה כמחלה שנגרמה או שהוחמרה עקב תנאי השירות.

4.המשיב הגיש כתב תשובה, בו הדגיש כי עצם העובדה שהתקפי המיגרנה נמשכו אף לאחר שהופסקו הגורמים המזרזים מצביעה על היעדרו של הקשר הסיבתי הנטען על-ידי המערערת. בחוות דעת נוספת של פרופ' חסין, שניתנה ביום 16.6.2013 (להלן: חוות דעת חסין 2), נכתב כי אין די בחשיפה זמנית לדחק יחסי כדי לגרום למחלת המיגרנות, וכי בספרות הרפואית אין תימוכין לכך שדחק גורם לנזק בלתי הפיך במוח עד כדי גרימת מחלה זו.

5.ביום 6.10.2013 אִפשרה ועדת הערעור בהרכבה הקודם (בראשות השופטת חן-ברק) לשני הצדדים להגיש תצהירים נוספים, אולם רק המערערת הגישה תצהיר נוסף מיום 31.10.2013 (להלן: התצהיר השני) בנוגע לתנאי שירותה הצבאי.

דרך הילוכנו

6.בחלק הראשון של פסק הדין נתאר את תנאי שירותה של המערערת, כפי שהוכחו בראיות שהובאו בפנינו. בחלק השני נסקור את חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, ואת עיקרי עדותם בחקירותיהם הנגדיות. בחלק השלישי נדון בשאלת התקיימותו של הקשר הסיבתי-העובדתי, ובחלק האחרון של פסק הדין נדון בשאלת הקשר הסיבתי-המשפטי, ובסוגיות הכרוכות בו - המחלה הקונסטיטוציונלית, "חזקת הגרימה" והמבחנים הסובייקטיבי והאובייקטיבי לקיומו של קשר זה.