ע"מ 8122-01-14 אגבריה נ'פקיד שומה חדרה

הערעור שבפני עניינו החלטת המשיב, פקיד שומה חדרה (להלן – המשיב), לפסול את ספרי המערער, מר קאסם אגבריה (להלן – המערער), לשנת המס 2013, לפי סעיף 145ב (א)(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א – 1961 (להלן – הפקודה).

העילה להחלטת המשיב לפסול את ספרי המערער הינה אי רישום תקבולים בסך כולל של 10,486 ₪ (להלן – התקבולים) בהתאם להוראות ניהול ספרים, החלות על המערער. התקבולים האמורים לא נרשמו על ידי המערער בשוברי קבלה או בסרט קופה רושמת, כפי הנדרש על פי סעיף 2(ג) לתוספת י"א להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג – 1973 (להלן – הוראות ניהול ספרים) החלות עליו.

המערער רשם את התקבולים על גבי דפי נייר, הנושאים לוגו וכיתוב (בשפה הערבית) של בית דפוס בשם באסמן באום אל פאחם, אשר לא היו כרוכים ולא היו ממוספרים (להלן – דפי הנייר). התנהלות זו של המערער ברישום התקבולים על גבי דפי הנייר נמשכה מיום 15.5.13 עד ליום 22.6.13 – היינו במשך 38 ימים.

המשיב, לאחר עריכת שימוע למערער, קבע בהחלטתו על פסילת ספרי המערער לשנת המס 2013, היא ההחלטה מושא ערעור זה, כי לא שוכנע כי קיימת סיבה מספקת לאי רישום התקבולים כדין.

כפי שיפורט ויבואר להלן, המחלוקות בין הצדדים לערעור זה – היו מצומצמות ביותר, והתמצו בשלוש השאלות שלהלן:

א.האם דפי הנייר, מוצג ע/1, עליהם רשם המערער את התקבולים של עסקו, במשך התקופה שמיום 15.5.13 עד ליום 22.6.13 (להלן – תקופת הרישום), מהווים "תיעוד" העונה על דרישות סעיף 145ב' לפקודה?

ב.ככל שייקבע כי דפי הנייר אינם עולים כדי "תיעוד" במשמעות סעיף 145ב' לפקודה, האם מהווים דפי הנייר רישום או "תיעוד חלופי", אשר היה עליו להניח דעתו של המשיב באופן שלא יביא לפסילת ספרי המערער?

ג.ככל שייקבע כי דפי הנייר אינם מהווים רישום חלופי בנסיבות המקרה דנן, האם נפל פגם בשיקול דעתו של המשיב בכך שלא הסתפק ב"אזהרה" בלבד למערער והחליט לנקוט בסנקציה הדרסטית של פסילת ספרי המערער. זאת, נוכח טענת המערער לפיה עניינו נופל למסגרת המקרים, אליהם מתייחס חוזר מ"ה 25/93, מיום 24 במאי 1993, שעניינו "ישום מינהלי של הוראות הפקודה בעניין פסילת ספרים" (להלן – החוזר), המצדיקים הסתפקות במתן אזהרה?

עוד ובנוסף טען המערער בערעור דנא, כי גם אם כל טענותיו הנ"ל לא תתקבלנה – עדיין מן הראוי לקבוע כי החלטת הפסילה מתייחסת רק לעסק בכפר אכסאל (להלן – העסק באכסאל), שם הפעיל הוא עצמו את עסקו, ולא לעסק המצוי בפורדיס (להלן – העסק בפורדיס), הרשום על שמו של אביו של המערער, אשר בו לא נערכה הביקורת, ואשר נטען כי הינו מהווה עסק נפרד מבחינה פיזית, ארגונית וחשבונאית.

העובדות הצריכות לענייננו:

1.המערער, יליד 1988, הפעיל וניהל החל מסוף חודש פברואר 2013 לערך, מסעדה לממכר חומוס ופול, במסגרת העסק באכסאל.