ע"מ 4199-11-11 טל ואח' נ' פקיד שומה גוש דן

הרקע ותיאור המחלוקת בקצרה

1.         המערער 1 (להלן – בנלי) היה רשום בספרי המשיב כבעל עסק של אלומיניום ושיפוצים (להלן – העסק) במשך השנים 2004-2009.

            בכל השנים הללו, מלבד אחת (2006), התקבלו דיווחים על מחזור עסקי אפס או שלא נמסר כל דיווח.

            המשיב פסל את ספרי העסק, לאחר שנמצא, כי לא דווחו הכנסות של העסק באותן שנים.

            את הנתונים הפיק המשיב משאילתת DF, המראה תשלומים וניכויים במקור של חברות וגופים מוסדיים אשר חלה עליהם חובת ניכוי מס במקור.

            לאחר פסילת הספרים, הוציא המשיב שומה לפי מיטב השפיטה לכל השנים הללו, בהתבססו על פרמטרים מסוימים שיפורטו בהמשך.

            המערערת 2 (להלן – אורית) היא אשתו של בנלי, ובהתאם לכך הוצאה השומה גם כלפיה. המערער 3 (להלן – דוד) הוא אביו של בנלי, וצורף כמערער נוסף בהתאם להחלטת כב' השופט אלטוביה מגן, שדן בערעור בשלביו המקדמיים, מהטעם שיפורט להלן.

            הערעור הוא הן על פסילת הספרים והן על השומה.

2.         המערערים טוענים כי הבעלים האמיתיים של העסק הוא דוד, וכי בנלי פתח תיק במס הכנסה בקשר לעסק על שמו, לאחר לחץ שהפעיל עליו אביו, משום שהוא לא רצה לפתוח עסק על שמו בשל חובות ונושים שהיו לו.

            המערערים טוענים כי בנלי לא היה מעורב בעסק בכל צורה שהיא וכי כל רווחי העסק הגיעו לידיו של דוד בלבד. לפיכך, לטענתם (המשותפת), החבות במס על ההכנסה של העסק מוטלת על דוד ולא על בנלי.

            נוסף לכך, תוקפים המערערים את הפרמטרים, לפיהם נקבעה השומה, וטוענים כי הם מבוססים על הנחות ונתונים שגויים.

המערערים מערערים גם על פסילת הספרים.

3.         המשיב טוען כי מאחר שבנלי פתח את התיק של העסק על שמו, הרי שהחבות במס על הכנסות העסק מוטלת עליו.  נוסף לכך מפנה המשיב לראיות נוספות המוכיחות לטענתו כי בנלי הוא הבעלים של העסק.

            לטענת המשיב, פסילת הספרים נעשתה כדין, וגם הפרמטרים לפיהם נקבעה השומה סבירים ומבוססים.

4.         בטרם דיון, עלי לדחות טענה של המערערים שהתייחסה להחלטת כב' השופט אלטוביה מיום 8.1.12. באותה החלטה שהורתה על צירופו של דוד כמערער נוסף, נכתב כי המערערים דאז (בנלי ואורית) "ייחשבו גם כנאמנים". בכך, לדעתם, כבר קיבל כב' השופט אלטוביה את עמדתם כי דוד הוא הבעלים של העסק. אינני סבור שאני מוסמך להסביר את החלטת כב' השופט אלטוביה, אך ברור מהמשך החלטתו: "אולם אין בכך לשלול מהמשיב להציג תשתית ראייתית לחבות עצמאית", יחד עם העברת הערעור לבירור בפני,  כי לא היה בכוונתו של כב' השופט אלטוביה לקבוע קביעה סופית כלשהי במחלוקת האמורה.