ערר ע ל החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט סא"ל שמואל קידר)

בתיק מס' 8784/16 מיום 25.10.16

(הערר נדחה)

תאריך הישיבה: 02 בינואר 2017, ד' בטבת התשע"ז.

הרקע

לבית המשפט הצבאי יהודה הוגש כתב אישום נגד העורר, המייחס לו עבירה של החזקת נשק, על כך שבמהלך אוקטובר 2015 החזיק ברשותו שני אקדחים ותחמושת המתאימה להם. לפי כתב האישום, בפגישה בין העורר לבין מחמד אחמד שהתקיימה בסלון ביתו של האחרון, הוציא העורר מתיקו שני אקדחים – האחד מסוג "14" והשני אקדח תופי – וכעשרה כדורי תחמושת, והראה אותם למחמד אחמד. לאחר מכן הסתיר העורר את אחד האקדחים לצד גופו, שם תחמושת בכיסו ועזב את המקום.

התביעה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ובית המשפט קמא נענה לבקשה. הסנגור אמנם הסכים תחילה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה, אך בכל זאת טען כי לא הוכח שהחפצים שהציג העורר היו נשק אמיתי. התובע טען, כי החזקת הנשק עלולה להביא לכך שיגיע לידיים עוינות, ולכן יש לראות את העורר כמסוכן לציבור.

כב' השופט סא"ל שמואל קידר כתב בהחלטתו כי אמנם ההפללה נגד העורר מצויה בידי הרשויות מיוני 2016, ורק בסוף אוקטובר הוא נעצר, אך בכל זאת – לאור המצב באזור בעת האחרונה – חלוף הזמן מאז ההפללה לא הקהה את המסוכנות הנשקפת מן העורר. לא ניתן לאיין את  המסוכנות בחלופת מעצר, ולכן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

על החלטה זו הוגש ערר ההגנה.

טיעוני הצדדים בערר

בערר טען הסנגור הנכבד, כי התשתית הראייתית אינה מוצקה במידה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. האישום מתבסס על הפללה קצרה – בת מספר שורות – מאמרתו של מחמד אחמד ג'מל. האקדחים או התחמושת לא נתפסו, העורר מכחיש לחלוטין כי אי פעם היה ברשותו נשק,  ואין לדעת אם מה שראה העד המפליל היו באמת אקדחים. העד לא נשאל כיצד ידע זאת, ואין לדעת כיצד ישיב לכשיישאל על כך במהלך המשפט. כמו כן, האישום עוסק בהחזקה קצרת מועד ואין לדעת אם היא נמשכה מעבר לכך.

אשר לעילת המעצר: הפללת העורר נעשתה בחודש יוני 2016, ומשטרת ישראל לא זימנה את העורר לחקירה במשך 4 חודשים. רק באוקטובר 2016 הגיעו שוטרים לביתו של העורר, חיפשו את האקדחים ועצרו את העורר. העורר עובד כעורך דין ברשות הפלסטינית, הוא כבן 33 ועברו נקי לחלוטין. נראה כי בשל כך גם הרשויות לא חשבו שהוא מסכן את הציבור, ולא עצרו אותו במשך מספר חודשים. העורר מתגורר בשטח C ולא צפויה בעיה בהתייצבותו למשפט. לאור כל זאת, אפשר להסתפק בחלופת מעצר.

התובע הצבאי ביקש לדחות את הערר. לטענתו, הסנגור הקודם של העורר הסכים לקיומה של תשתית ראייתית מספקת, ולפי הפסיקה, הסכמה זו מחייבת גם את הסנגור שהחליפו והוא מנוע מלטעון טיעונים חדשים בערר.

לגופו של עניין, הפללתו של העורר ברורה, יש לאמרה חיזוקים בראיות אחרות, הגם שלא בנוגע לעבירה זו דווקא, וגם עילת המסוכנות ברורה. העד המפליל הסביר, כי העורר אמר לו שהוא מחזיק באקדחים להגנה עצמית, הן כעורך דין באופן כללי, והן במסגרת סכסוך משפחות, שכבר גבה את חייו של אחד מבני משפחתו. העובדה שמדובר ביותר מאקדח אחד, וקיומו של מניע חזק להחזקת האקדח, מגבירים את החשש שהעורר יעשה שימוש אסור בנשק, ואת הצורך במעצרו.

אשר לטענה, כי חלפו חודשים בין ההפללה לבין מעצרו של העורר, טען התובע כי בשונה ממקרה שבו חלף זמן מאז שהנאשם הפסיק להחזיק בנשק – בין שהעביר אותו לאחר ובין שהנשק נתפס – הרי במקרה זה האקדחים לא נתפסו, ומכאן שהעורר מוסיף להחזיק בהם, והסיכון ממנו עדיין נמשך. הוא עלול לשוב ולשאת את הנשק מיד עם שחרורו ממעצר.

דיון והכרעה

איני רואה צורך לעסוק בהרחבה בטענת התביעה, כי מאחר שהסנגור הקודם הסכים שקיימת תשתית ראייתית מספקת, הרי הסנגור הנוכחי מנוע מלטעון אחרת בערר. הדיונים בערר על מעצרו של חשוד או נאשם הם בעלי חשיבות רבה הן לחירותו של העצור, הן לביטחון הציבור, והן לדרך ניהולן של החקירה או ההליך המשפטי. כדי לקבל החלטות נכונות, יש לגלות גמישות בשמיעתן של טענות הצדדים בערר.