ע"מ 4095/16

ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי יהודה (בפני כב' השופט סא"ל שמואל קידר)

בתיק מס' 11274/16 מיום 22.12.16

(הערר התקבל)

 תאריך הישיבה: 26 בדצמבר 2016, כ"ו בכסלו התשע"ז.

נגד המשיב שבפניי הוגש כתב אישום שעיקרו אישומים בגין החזקת כלי נשק וסחר בנשק. למשיב מיוחסת החזקת אקדח, תחמושת לאקדח רובה צייד וכן שכפ"צ וסכינים.

בית המשפט קמא הורה לשחררו של המשיב בתנאים: הפקדת סך של 15,000 ₪ וכן ערבויות של שני צדי ג' בסך 10,000 ₪ כל אחד.

על החלטה זו, הגישה התביעה הצבאית ערר ובקשה למעצרו עד לתום ההליכים.

אין מחלוקת של ממש כי כלי הנשק קיימים ונתפסו. אשר לשאלה בחזקת מי נתפסו, אשוב לדון בהמשך.

המשיב מתגורר בבניין השייך כפי הנראה לאביו, אולם למשיב יש מגורים קבועים בבניין עצמו. חומר הראיות המצוי בתיק כולל מלבד הראיות בדבר קיום שני כלי הנשק, גם שתי עדויות מפורטות למדי, האחת של אביו של המשיב והעדות השנייה של המשיב עצמו.

בחקירתו במשטרה הודה המשיב עצמו, כי הוא זה שהביא את כלי הנשק לחצרים בהם נתפסו ולמעשה, הוא המחזיק בהם.

עדות האב אינה קבילה, אולם אם היה בה לחזק במידה זו או אחרת את גרסת המשיב ,ייתכן כי היה מקום להתחשב בה, אולם מטיעוני הצדדים בפניי, ברור כי לא כך המצב.

ועל אף האמור, שמעתי באולם בדיון בפניי, מפי הסנגור, כי יש להביא בחשבון את האפשרות הבאה: לפיה בהיות האב בעל החצרים, הוא זה המחזיק בנשק, ואילו בנו לקח על עצמו את האחריות לכך והאב החרה החזיק אחריו. גרסה זו התמוהה עד למאוד, והסותרת את דברי האב הבן והמשטרה, אינה מתיישבת גם עם העובדה כי הבן נתן תיאור מפורט למדי של דרכי "רכישת" החזקה בכלי הנשק. ועוד יותר מכך, המשיב כלל אינו טוען כי עדותו במשטרה ניתנה שלא מ"רצון חופשי" ויש לכן לפסול את קבילותה ולמעשה אף אינו מבקש לטעון טענה פוזיטיבית כי הנשק הוחזק על ידי האב, אלא מעלה זו כהשערה או ספקולציה.

ביחס לאקדח, סיפר המשיב כי שהה ליד מחסום כוחות הביטחון ולפתע ראה כי מאחד מכלי הרכב המתקרבים למחסום הושלכה חבילה, כפי הנראה מחשש שתתגלה על ידי העומדים במחסום. המשיב לגרסתו ניגש לחבילה, בחן אותה וגילה כי מדובר באקדח. בו במקום, הסתיר את האקדח במקום צדדי והמתין עד אשר יחזרו אלה אשר השליכו את החבילה. אלה שבו ערכו חיפוש במקום, אולם לנוכח העובדה כי המשיב החביא את האקדח, הם לא מצאו אותו נואשו והלכו. אקדח זה הובא על ידיו לחצרים של אביו, שם הוא מתגורר.

אשר לרובה הציד, הסביר המשיב כי זה היה במקורו של אדם אשר כפי הנראה נהרג בנסיבות מסתוריות, מתוך מידע שהגיע למשיב על מקום כלי הנשק, הוא הלך ולקח את כלי הנשק והביא גם אותו לחצרים בהם הוחבא.

אשר לשכפ"צ שנתפס, הוא טען כי רכש אותו בכסף בשוק מאלמוני ולאחר מסירת גרסה כה מפורטת בא הסנגור ומעלה בבית המשפט את האפשרות כי בכלל האב הוא המחזיק בנשק.

הצדדים שניהם טענו ביחס לגרסת האב, גרסת האב אינה קבילה אך זו מתיישבת ברובה עם גרסת הבן וממילא אין בה להועיל למשיב ואין צורך בשלב זה לבחון אם בכלל ניתן לעשות בו שימוש.

אף אם להשערה שהעלה הסנגור יש בסיס כל שהוא, הרי בית המשפט שידון בתיק העיקרי הוא שיידרש לשאלה זו. אין מקום בשלב זה של דיון במעצר עד לתום ההליכים, לבחון אפשרויות ספקולטיביות, שאין להן בסיס בחומר הראיות, ואשר עומדות בסתירה מוחלטת למול גרסת המשיב עצמו במשטרה.