ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט סא"ל שמואל קידר)

בתיק מס' 9320/16 מיום 08.11.16

(הערר נדחה)

תאריך הישיבה: 10 בנובמבר 2016, ט' בחשוון התשע"ז.

הרקע

לפי כתב האישום שהוגש נגד המשיבה, ביום 1/11/16 היא החזיקה סכין בניגוד לחוק. המשיבה רכשה שתי סכינים גדולות, שאורך להבה של האחת 15 ס"מ, ואורך להבה של השנייה 17 ס"מ. היא החזיקה את הסכינים בתיקה, והגיעה עמו למחסום "בית המרקחת" בחברון. המשיבה לא שעתה לבקשתם של החיילים במחסום להראות להם את תכולת תיקה, אלא ניסתה לעבור בכוח. החיילים נעלו אותה בתוך מתקן הבידוק ("הקרוסלה") והורו לה לחזור לאחור ולפתוח את תיקה. המשיבה סירבה וניסתה לעבור בקרוסלה בכוח. לבסוף נענתה המשיבה לפניית החיילים, חזרה לאחור, פתחה את תיקה וניערה אותו. נפלה ממנו אחת הסכינים. המשיבה ניסתה להכניס את הסכין בחזרה לתיק, אך החיילים הורו לה לרוקן את התיק. כשעשתה כן נפלה מתוך התיק הסכין השנייה. כשנעצרה המשיבה היא אמרה כי היה בכוונתה לבצע פיגוע.

התביעה ביקשה לעצור את המשיבה עד תום ההליכים נגדה.

בבית המשפט קמא דן בבקשה כב' השופט סא"ל שמואל קידר. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים כתב השופט הנכבד בהחלטתו, כי המשיבה נשואה ואם לשישה ילדים, שהצעיר ביניהם כבן שנה. המחלוקת היא רק האם קיימת חלופת מעצר מתאימה. לאור העובדה שהמשיבה לא התכוונה לבצע פיגוע – והתביעה אף לא ייחסה לה זאת – אלא להיעצר או להיהרג, עקב בעיות משפחתיות וכדי שלא תיאלץ לחזור הביתה, אפשר להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר. לכן, הורה השופט קמא כי המשיבה תוכל להשתחרר אם תפקיד ערבות בסך 3,000 ₪ ותחתים שני ערבים על ערבות בסך 10,000 ₪ כל אחד.

על החלטה זו הוגש ערר מטעם התביעה.

מהלך הדיונים בערר

בערר טענה התביעה, כי החשוב לענייננו הוא החשש שמא המשיבה תנסה לבצע פיגוע. המניע לכך אינו חשוב בשלב זה, שכן גם אם המניע אינו שנאה אלא רצונה להיעצר או למות בשל נסיבותיה האישיות, הסיכון שנשקף מן המשיבה הוא סיכון גבוה המצדיק מעצר. המשיבה לא הסתפקה בסכין אחת קטנה, אלא הצטיידה בשתי סכינים גדולות, ואף לא הציגה את הסכינים בהזדמנות הראשונה, אלא ניסתה להסתירן. הדבר מעורר חשש, שמא לא התכוונה רק להיעצר אלא גם לפגוע בחיילים.

הסנגור טען, כי הסיבה היחידה למעשיה של המשיבה הוא רצונה להיעצר, כדי לברוח מן האלימות שבעלה נוקט כלפיה. הבעל עצור כיום ברשות הפלסטינית בשל האלימות שהפעיל נגד המשיבה. המשיבה תפתח בהליכי גירושין נגד בעלה, ובמהלך המשפט תשהה אצל משפחתה ולא עם בעלה, וכך יוסר החשש שמא יחזרו הנסיבות האלימות שדחפו אותה למעשיה, והביאו למעצרה.

אמה של המשיבה התחייבה בפניי בבית המשפט להשגיח על ילדיה של המשיבה, ולסייע לה להתגרש מבעלה.

התובע הגיב לדברים אלה, כי זו הפעם הראשונה שההגנה מעלה את הטענה, כי המשיבה מבקשת להתגרש מבעלה. לא ברור אם גירושין חד-צדדיים על ידי האישה אפשריים לפי המשפט השרעי החל על הזוג, וכמה זמן ייקח תהליך כזה. לכן, אין לדעת אם ההצהרה על רצון להתגרש – לראשונה לאחר 12 שנות נישואין – היא נכונה, ואם בכוחה להפחית את הסיכון לכך שנסיבות חייה של המשיבה ידחפו אותה לבצע שוב עבירה מסוכנת.

לאור טיעוני הצדדים ראיתי לנכון לבקש את חוות דעתה של קמ"ט הרווחה על נסיבות חייה של המשיבה, על האפשרות – מבחינת הדין ברשות ומבחינה מעשית – להפריד בין המשיבה לבין בעלה בתקופת המשפט, ועל מידת הסיכון הנשקף ממנה. הותרתי את המשיבה במעצר בתקופת הבירור.

חוות דעתה של קמ"ט רווחה נמסרה לבית המשפט ב-25/12/16 והיא הועמדה לעיונם של הצדדים. לבקשתם, קיימתי היום דיון המשך במעצרה של המשיבה.