ע"מ 3288/15אבראהים באסם מוחמד חאמד נ' התביעה הצבאית

התביעה ביקשה לעצור את העורר למשך 6 ימים, לצורך הגשת כתב אישום נגדו. בבית המשפט קמא קיבל כב' השופט סא"ל אריה דוראני את בקשת התביעה.

העבירות המיוחסות לעורר הן תקיפת חייל והפרעה לחייל. לפי הראיות שהוצגו בפניי, העורר הסיע ברכבו שלושה מאחיו, ועצר את הרכב לפי הוראה של חיילי צה"ל שהיו בסיור באזור. החיילים ערכו חיפוש ברכב, ובמהלכו התרחש אירוע אלים, והעורר נהג באלימות נגד החיילים. ישנם הבדלי גרסאות בין החיילים לבין העורר ואחיו, בנוגע להשתלשלות המעשים שהביאה להתפרצותו של העורר. אך אין מחלוקת על כך שהתנהגות החיילים עוררה את כעסו של העורר, הוא התנגד לפעולות של החיילים, צעק ואחז בידו ובנשקו של אחד החיילים. כשהתבקש העורר להתלוות לחיילים הוא סירב, ואמר שהוא מעדיף למות ולא לעשות זאת, אחז בקנה נשקו של אחד החיילים והצמיד אותו למצחו (של העורר). חייל אחר ירה באוויר ואף לעבר רגלו של העורר, וקליעים חוררו גלגלים ברכבו של העורר. העורר נפצע מחבטות שספג בעת המעצר, וסבל מחבלות קלות. לחייל נגרמו חבלות קלות.

נימוקיו של בית המשפט קמא למעצר היו, שהעורר גילה תעוזה במעשיו, המקימה חשש שיחזור על המעשים ויסכן את כוחות הביטחון; בנוסף קיים חשש לשיבוש החקירה, כאשר אחיו של העורר משוחררים וחשודים גם הם במעורבות במעשים; וכן חשש להימלטות העורר מן הדין.

כפי שנמסר לי על ידי התובע, מידע על התקרית הועבר למצ"ח, לבדיקת הטענות על התנהגות לא נאותה של החיילים. עוד נמסר, כי שניים מאחיו של העורר שנכחו בתקרית שוחררו ממעצר, אחד מהם ללא תנאים והאחר שוחרר בערבות לא גבוהה.

ההגנה הגישה ערר על ההחלטה לעצור את העורר עד להגשת כתב האישום נגדו.

בדיון בערר טען הסנגור הנכבד, עו"ד טוויל, כי העורר הוא אדם מכובד ונורמטיבי, כבן 32, קבלן בניין, שעברו נקי לחלוטין. הוא עובד קשה למחייתו מבוקר עד ערב, ומפרנס אישה ושלושה ילדים. הוא נהג בג'יפ מרצדס יקר מאד, והסיע את אחיו, ובוודאי לא ביקש לעצמו את התקרית האלימה ולא התכוון לגנוב נשק. לו חשדו החיילים באמת שהעורר מתכוון לחטוף את הנשק ומסכן את חייהם, בוודאי היו יורים בעורר על מנת לנטרלו, ולא היו יורים באוויר ובגלגלי הרכב. מכאן, שלא נשקף סיכון אמיתי לחיילים. עוד טען, כי במקום האירוע יש מצלמות אבטחה, וראוי היה שהחוקרים יבדקו אם האירוע צולם בהן. החיילים ירו בארבעת הגלגלים של הרכב, אך הרכב לא נתפס בידי המשטרה, אלא נמסר לאחיו של העורר.

התובע טען, כי מעשיו של העורר מקימים עילות מעצר שונות, והחלטת בית המשפט קמא לעצור אותו הייתה סבירה. התביעה ממתינה לאישור להגיש כתב אישום, שיינתן אחרי שתיבחן הטענה כי החיילים נהגו בעורר שלא כדין. לכן, אין סיבה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא אלא להותיר את העורר במעצר עד להגשת כתב האישום.

בשלב זה, חומר הראיות אינו מאפשר להכריע באופן ברור בין הגרסאות של עדי התביעה החיילים לבין גרסאות העורר ואחיו. אכן, רצוי היה שהחוקרים ינסו לאתר צילומים וסרטונים, או עדויות של אנשים שלא היו חלק מן האירוע, ואשר יוכלו לתאר ביתר אובייקטיביות את מה שהתרחש. מכל מקום, איני נדרש במקרה זה להכריע איזו גרסה מהימנה יותר, אלא רק לקבוע אם נדרש מעצרו של העורר עד להגשת כתב האישום.

מקריאת מכלול הראיות ולאחר שמיעת טענות הצדדים התרשמתי, כי גם בהנחה שהעורר עשה את מה שהתביעה מייחסת לו – הסיכון הנשקף ממנו אינו גדול במידה ששוללת כל חלופת מעצר. הנימוקים שהכריעו מבחינתי את הכף במקרה זה הם עברו הנקי של העורר, העובדה שהוא לא נהג באלימות קשה נגד החיילים ולא סיכן את שלומם, ואף לא התגרה בחיילים ולא יזם את התקרית, אלא תחילה נענה להוראתם לעצור ולפתוח את הרכב לבדיקה, ורק לאחר שלדעתו נהגו בו שלא כראוי וגרמו לו לכעס רב – פעל בתוקפנות, צעק ועשה פעולות פרובוקטיביות שסיכנו את עצמו. יש להניח, כי התוצאות הבלתי נעימות של האירוע, והשהות במעצר כבר השיגו חלק מן ההשפעה המרסנת הנדרשת כדי למנוע מן העורר לפעול בתוקפנות דומה במפגשים הבאים עם חיילים.

בניגוד לשופט קמא, אני סבור כי במקרה זה אין חשש ממשי לשיבוש הליכים, שכן החקירה כבר הסתיימה והעורר ואחיו כבר מסרו את גרסאותיהם. גם החשש להימלטות מן הדין, כשמדובר בקבלן בנייה מוכר ובעל משפחה - אינו רב.

לפיכך, אני רואה לנכון לקבל את הערר ומורה כי העורר יוכל להשתחרר מן המעצר בתנאים הבאים:

• הפקדת ערבות בסך 7,000 ₪ (מס' שובר: )
• חתימת ישראלי בעל הכנסה חודשית מוכחת של 5,000 ₪ לפחות, על ערבות צד ג', בסך 10,000 ₪.
• עמידה בקשר מדי שבוע עם הסנגור, כדי לבדוק את ההתפתחויות במשפטו.
• מסירת מספר טלפון באמצעותו אפשר יהיה לזמנו למשפט בשנה הקרובה.