הרקע

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט הצבאי שומרון מיוחסות לעורר העבירות הבאות:

• ניסיון להכנסת כספי אויב לאזור – בשנת 2010 כאשר היה העורר בכלא בישראל, מסר את פרטיו האישיים לנציג של אגודת אל-נור ברצועת עזה, לשם קבלת פיצוי בגין מאסרו. בשלהי שנת 2011 נמסר לעורר כי הוא זכאי לכסף. הוא שב ומסר את פרטיו ומועדי כליאתו לנציגה של האגודה, ומדי כמה חודשים ניסה ליצור קשר עם נציגיה, אך ללא הצלחה. בראשית שנת 2014 פנה אל העורר אדם בשם חודייפה זיאדה, והציע לעורר להעביר לאגודה מסמכים המעידים על לימודיו ולימודי אחיותיו באוניברסיטאות, לשם קבלת סיוע כספי מהאגודה. העורר עשה זאת. ביולי 2014, כשהיה העורר כלוא בקציעות, מסר את פרטיו לאחרים כדי לקבל פיצוי מן האגודה. נמסר לו שהוא זכאי ל- 10,000 דולר, אך גם לאחר מספר פניות במהלך 2015, לא הצליח העורר לקבל את הכסף.
• ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת – העורר נענה לבקשתו של אחר להשיג את פרטיהם של אנשים שהיו כלואים עמו בישראל. בסוף שנת 2013 אכן מסר לנציג של אגודת אל נור פרטים של מספר אסירים, כפי שהתבקש.
• מגע עם האויב – על כך ששיחותיו עם נציגי אגודת אל נור היוו למעשה מגע עם האויב.

בבית המשפט הצבאי שומרון נעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטת המעצר כתב כב' השופט רס"ן גיל אלחרר, כי התשתית הראייתית מבוססת על הודאות של העורר בחקירתו, ומאחר שלא נשמעו טענות נגד קבילותן או משקלן של הודאות אלה, אפשר לקבוע כי יש ראיות לכאורה מספקות. עוד קבע השופט, כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות, שכן העורר לא רק ביקש כספים לעצמו מן הארגון האסור, אלא אף היה מוכן לבצע שירות עבורו, בהעברת פרטיהם של אסירים אחרים, בתקופה שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה. קיימת עילת מעצר נוספת בשל החשש שהעורר יימלט מן הדין, לאור העובדה שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 24 חודשים, שהוא בר הפעלה. לכן, הורה כאמור על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

על החלטה זו הוגש ערר ההגנה.

טיעוני הצדדים בערר

בדיון בערר טען הסנגור המלומד, כי הכסף שניסה העורר להשיג נועד לפצות את עצמו על כליאתו, ולשפר את מצבו הכלכלי. אין הוא מלמד על קשר לחמאס ואף לא על סיכון הנשקף מן העורר. את פרטיהם של האסירים מסר העורר לנציג האגודה בשנת 2013 ומאז לא סייע לשום ארגון. מכאן שאין נשקפת ממנו סכנה בימים אלה ואין עילה למעצרו.

התובע הנכבד טען, כי התשתית הראייתית מבוססת על הודאות מפורטות של העורר, בצירוף אמרה של חודייפה זיאדה, המאשרת פרטים מסוימים בהודאות. בשלב זה אין צורך בהצבעה על תוספת ראייתית רבה יותר. עילת המעצר מבוססת על כך שהעורר לא ניתק את הקשר שלו עם ארגון החמאס ואגודת אל נור הפועלת מטעמו. הוא ניסה לקבל כסף ולסייע לאחרים לקבל כסף ובכך לשמר את  הקשר, הנאמנות והמחויבות לארגון האסור. במעשיו הוכיח העורר כי לא שינה דרכיו, וכי גם מאסר מותנה ממושך לא מרתיע אותו מלפעול. על כן מוצדק היה לעצור אותו עד תום ההליכים.

דיון הכרעה

כיוון שהצדדים לא חלקו על קיומה של תשתית ראייתית מספקת, לא ארחיב בנקודה זו. די אם אציין, כי העורר הודה בחקירה בשב"כ במעשים המופיעים בכתב האישום, ובהעברת כסף לידי חודייפה זיאדה. העד חודייפה זיאדה מסר באמרתו פרטים המאמתים חלקים מהודאתו של העורר: בין היתר מסר חודייפה כי ביקש מהעורר את פרטיו כדי לשלוח אותם לעומר עצידה, היושב בעזה ומטפל בפיצויים לאסירים, וזמן מה אחר כך מסר לו העורר סכום כסף, שלדבריו הגיע מעומר עצידה.

השאלה המרכזית בערר זה היא, האם המעשים שבביצועם הודה העורר, מקימים עילה למעצרו, והאם לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.