על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט סא"ל ערן לאופמן)

בתיק מס' 7108/15 מיום 29.11.15

(הערר נדחה)

תאריך הישיבה: 07 בדצמבר 2015, כ"ה בכסלו התשע"ו.

נימוקי החלטה

בבית המשפט הצבאי יהודה הורה כב'  השופט סא"ל ערן לאופמן על שחרורו של המשיב בערבות. התביעה הגישה ערר על החלטה זו, וביום 7/12/15 דחיתי את ערר התביעה והוריתי לשחרר את המשיב ממעצר. להלן נימוקי החלטתי.

בכתב האישום שהוגש נגד המשיב יוחסה לו עבירה של החזקת נשק, על כך שביום 11/11/15 נתפסו בביתו באבו-דיס רובה ציד מאולתר, רימון הלם וסינוור, ומחסנית לרובה 16-M ובה 17 כדורים בקוטר 5.56 מ"מ.

התביעה ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. כאמור, כב' השופט לאופמן דחה את הבקשה ושחרר את המשיב, בתנאי שיפקיד ערבות של 7,500 ₪, יחתים שני אנשים על ערבות צד ג' בסך 5,00 ₪ כל אחד, יתייצב פעמיים בשבוע בתחנת משטרה, וימסור מספר טלפון שבאמצעותו אפשר יהיה לזמנו לדיונים. הנימוקים לערר הם גם קושי מסוים בתשתית הראייתית וגם שמדובר באדם מבוגר שעברו נקי. לדעת השופט לאופמן, בשל מחדל משטרתי לא אותרו טביעות אצבע על הנשק, ולא נסתרה טענתו של המשיב כי הנשק הוסתר בבית על ידי בנו, שביקש לסבך אותו.

התביעה הגישה ערר על החלטה זו.

בדיון בערר טענה התביעה, כי הרובה נתפס על הארון שבחדר השינה של המשיב. הוא לא נתן הסברים משכנעים לגבי הדרך בה הגיע הנשק לביתו. אשתו של המשיב מסרה, כי איש לא נכנס לחדר  השינה מלבדה ומלבד המשיב. בנו של המשיב הוכרז דרוש חקירה אך טרם נעצר ולכן טרם נבדקה גרסת המשיב על סכסוך עם הבן. לא היה מחדל חקירתי בנטילת טביעות אצבע מן הנשק, אלא נקבע על ידי המומחים כי לא ניתן להפיק ראיה מן הטביעות שנלקחו. לפי החוק והפסיקה החזקת נשק חם מהווה עילה למעצר, ולא הוצגו נסיבות מיוחדות שיצדיקו סטייה מכלל זה.

הסנגור טען, כי העובדה שהמשיב לא ידע מה נמצא מעל הארון בחדר השינה שלו אינה מפתיעה, שכן רבים מאיתנו אינם יכולים לדעת מה הכניסו אחרים לביתנו ומה נמצא בבית בכל רגע ורגע. המשיב מסר גרסה, לפיה בנו מסוכסך עמו ויש לו אינטרס לסבך אותו בעבירות. גרסה זו לא נבדקה ולא נסתרה, כל עוד לא נחקר הבן. לא ברור מדוע ייחסו את העבירה רק למשיב ולא לאשתו, שהחזקתה בבית דומה להחזקתו של המשיב. מלבד זאת, הרובה המאולתר שנתפס בבית המשיב אינו מסוכן כרובה תקני, והכדורים שנתפסו בבית אינם תואמים את הרובה. ישנה פסיקה לא מעטה במקרים שבהם אנשים שוחררו ממעצר בנסיבות קשות יותר מנסיבותיו של תיק זה.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות מצאתי, כי יש ראיות לכאורה שאם יינתן להן משקל מלא, יאפשרו להרשיע את המשיב בעבירה המיוחסת לו. הנשק נתפס בביתו ויש חזקה עובדתית ומשפטית, כי הוא המחזיק בנשק שנמצא במקום שבשליטתו. לא ראיתי סיבה לקבוע כבר בשלב זה, כי יש כרסום כלשהו בראיות, רק בשל העובדה שלא הצליחו להפיק טביעות אצבע מן הרובה, או לחקור את הבן על מעורבותו בהחזקת הנשק. חזקה נוספת שבדין קובעת, כי החזקת נשק חם כזה מקימה עילת מעצר של מסוכנות.

אכן, כפי שציינה התביעה, יש פסיקה לא מעטה על הסיכון הנשקף ממי שהחזיק בנשק חם, בייחוד באזור ובייחוד בזמנים סוערים ואלימים. יש סיכון רב בכך שנשק כזה יתגלגל לידיים עוינות ותאבד השליטה עליו ועל השימוש שייעשה בו, לפגיעה בשלומם של אנשים (ראה ע"מ 1431/11 חמדאן נ' התוב"ץ; ע"מ 2148/13 אימן סויטי נ' התוב"ץ) עם זאת, ברור שלא נשללה לחלוטין האפשרות להסתפק בחלופת מעצר גם בעבירות כאלה.

כפי שציינתי לא פעם בעבר, אין צורך להצביע על נסיבות חריגות ויוצאות דופן כדי לשחרר נאשם בעבירות של החזקת נשק. די בכך שבית המשפט ישתכנע, כי ניתן להפחית במידה מספקת את הסיכון הנשקף מן הנאשם. אפשר לעשות זאת גם כאשר הנאשם לא נתן הסבר מניח את הדעת להימצאותו של הנשק ברשותו.

לדעתי, כאשר מדובר במשיב מבוגר ובעל משפחה, שעברו נקי, ובנשק מאולתר ללא כדורים תואמים – הסיכון הנשקף מן המשיב אינו ברמה הגבוהה ביותר. לאחר שהנשק נתפס ונלקח מידיו, ולא הוכח כי בכוחו להשיג נשק כזה בקרוב (שהרי הדעת נותנת, שאם היה מסוגל להשיג אמצעי לחימה בקלות, היה משיג ומחזיק  ברשותו תחמושת התואמת את הרובה), הסיכון פחת עוד יותר.

בנסיבות כאלה, אפשר להסתפק בחלופת מעצר. החלופה שקבע השופט קמא נראתה לי מספקת,  ולכן אימצתי את עיקריה. עם זאת, התנאי הדורש התייצבותו של המשיב בתחנת משטרה פעמיים בשבוע נראה לי חסר תועלת ומכביד שלא לצורך הן על המשיב והן על המשטרה. לכן הוריתי לבטלו.