ע"מ 3103/15

ביום 26/11/15 הוריתי לשחרר את המשיב ממעצר במהלך משפטו. להלן נימוקי החלטתי.

המשיב נהג באזור רמאללה ברכב הנושא לוחיות זיהוי של הרשות הפלסטינית. בחיפוש אקראי במחסום צבאי נמצאה בתא הכפפות של הרכב סכין בעלת להב באורך 12 ס"מ.

התביעה ביקשה לעצור את המשיב לצורך הגשת כתב אישום. בקשתה נדחתה בבית המשפט הצבאי יהודה. עוד לפני ששוחרר המשיב ממעצרו, הוגש כתב אישום נגדו בגין החזקת סכין, והתביעה  ביקשה לעצור אותו עד תום ההליכים.

כב' השופט רס"ן שרון קינן דחה את בקשת התביעה, וכתב כי יש לשחרר את המשיב בתנאים שקבע בית המשפט שדן בעניין לפניו, דהיינו הפקדה של 1,000 ₪  - שכבר הופקדו – וחתימת ערב צד ג', שכבר נחתמה באותה עת. לבקשת התביעה, עיכב השופט קמא את השחרור עד להגשת ערר מצד התביעה.

ערר כזה אכן הוגש, והתייצב בפניי פרקליט איו"ש כדי להסביר מדוע התביעה עומדת על כך שיש  לעצור את המשיב.

לדבריו, אנו מצויים בתקופה סוערת במיוחד, בה כמעט מדי יום מתבצע פיגוע דקירה באמצעות סכינים או מספריים, גם בידי אנשים שלא נחשבו מסוכנים, לרבות מי שהיו בידיו היתרי כניסה לישראל. בעת כזו, כל מי שמחזיק בסכין בנסיבות האסורות בחוק מעיד על עצמו שהוא מסוכן. אין להמתין עד שאנשים כאלה יממשו את הסיכון הגלום בהם ויבצעו פיגוע דקירה, ויש לעצור אותם עד תום ההליכים.

הסנגור הנכבד טען, כי לא כל החזקת סכין מלמדת על מסוכנות. המשיב הוא אדם נורמטיבי, בעל מסעדה נודעת ברמאללה, ונושא היתר כניסה לישראל. המשיב כלל לא היה מודע לקיומה של הסכין בתא הכפפות ברכבו. הרכב לא יצא מתחומי רמאללה, הסכין לא הייתה מוסתרת והמשיב לא עשה פעולה כלשהי שתלמד על סיכון הנשקף ממנו.

החזקת סכין מחוץ למבנה ללא סיבה מוצדקת אכן מעוררת חשש, שמא למחזיק בסכין יש כוונות אסורות ומסוכנות. מסיבה זו קבע המחוקק – גם באזור וגם בישראל – כי החזקה כזו מהווה עבירה. בימים אלה, שבהם רבות התקיפות באמצעות סכין וכלים חדים אחרים, ההיגיון שבהוראה זו ברור עוד יותר. אולם גם עתה אין לבלבל בין עבירה שיש בה פוטנציאל להסתבכות במעשי אלימות, ומבצעה מעורר חשש קל לשלום הציבור, לבין מעשה, שמלמד מניה וביה על סיכון גבוה, ומצדיק מעצר עד תום ההליכים.

במקרה זה, החזקת הסכין והנסיבות האופפות אותה לא מלמדות על סיכון גבוה במידה שמחייבת מעצר עד תום ההליכים. הטענה, כי המשיב הוא בעל מסעדה לא נסתרה, ובוודאי יש בהישג ידו סכינים גדולות ומסוכנות יותר מן הסכין הדקה והקצרה שנמצאה ברכבו. לו התכוון לפגוע במישהו, הדעת נותנת כי היה מצטייד בסכין שלהבה עבה, חזק וארוך יותר. הסכין לא הוסתרה, ולא הוחזקה בצורה שמעידה על כוונה לשלוף אותה לשם תקיפה. הרכב בו הוחזקה כלל לא הגיע לקרבת אוכלוסיה יהודית. למשיב עבר נקי מעבירות ביטחון, והטענה כי יש ברשותו היתר עבודה בישראל – לא הייתה שנויה  במחלוקת. הוא נענה להוראת החיילים לעצור ולצאת מן הרכב לצורך החיפוש בו, ולא עשה פעולה המלמדת על כוונה לדרוס, לדקור, או אפילו לשלוף את הסכין. המשיב מסר בחקירתו כי כלל לא ידע שיש סכין בתא הכפפות ואין הוא יודע כיצד הגיעה לשם. טענותיו אלה לא נסתרו. המשיב אף הוסיף ומסר מיוזמתו כי יש ברכב "לדרמן" – כנראה הכוונה לאולר מרובה להבים -  שהחיילים לא מצאו, ובכך יש חיזוק להנחה, שהוא נעדר כוונות נסתרות ותוקפניות.

לאור כל זאת, אני מסכים כי במקרה זה אפשר להסתפק בחלופת מעצר. אולם, כיוון שנטען בפניי בעקיפין שלמשיב יכולת כלכלית טובה, סברתי כי כדי להמריצו להתייצב למשפטו, יידרש סכום שעולה על 1,000 ₪. לפיכך, הוריתי כי המשיב יוכל להשתחרר אם יפקיד 2,000 ₪ נוספים על 1,000 ₪ שכבר הפקיד, ימציא ערבות צד ג' בסך 3,000 ₪ ויעמוד בקשר עם סנגורו מדי שבוע.

ניתנה היום, 26 בנובמבר 2015, י"ד בכסלו תשע"ו, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: