על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט רס"ן נפתלי שמולביץ)

בתיק מס' 6966/16 מיום 18.08.16

(הערר נדחה)

תאריך הישיבה: 25 באוגוסט 2016, כ"א באב התשע"ו.

החלטה

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, על כך שביום 2/8/16 נתפסה במכונית שבה נסע, מתחת למושב הנוסע שעליו ישב, שקית ובה סם מסוג XLR-11  במשקל 928 גרם. אקדים ואציין, כי לטענת התביעה מדובר בחומר המשמש להכנת "סם פיצוציות" מסוג "NICEGUY ".

בבית המשפט קמא הורה כב' השופט רס"ן נפתלי שמולביץ לעצור את העורר עד תום הליכים נגדו. השופט הנכבד היה מודע לכך שהראיות מכוונות גם לאשמתו של נהג המכונית, אך הנהג שוחרר בהסכמת התביעה. עם זאת, ציין בית המשפט כי בכל זאת יש סיכוי להרשעת העורר. כמו כן, קבע כי קיימת חזקת מסוכנות ועילת מעצר, העובדה שנהג המכונית שוחרר כשלעצמה אינה מחייבת את שחרור העורר, ואין נסיבות חריגות שיצדיקו שחרור ממעצר במקרה זה.

ההגנה הגישה ערר על ההחלטה.

טיעוני הצדדים

בדיון בערר טענה הסנגורית הנכבדה, כי הרכב בו נתפס העורר הוא מונית שנמצאת בבעלותו של הנהג, סאמי מגנם (להלן – סאמי). סאמי שוחרר ממעצר ללא תנאים, למרות שהוא חשוד בהחזקת הסם בדיוק כמו העורר. ההסברים שנתן אותו סאמי השתנו, בדיוק כפי שקרה להסבריו של העורר. לא הייתה סיבה לתת אמון דווקא בגרסתו של הנהג סאמי, שהוא בעל תיקים סגורים קודמים בעבירות סמים.

כיוון שהמונית שייכת לסאמי, יש חזקה שהסם האסור היה בהחזקתו, והוא לא סתר חזקה זו. לעומת זאת, עברו של העורר נקי מעבירות סמים, הוא מתגורר בשטח C ואפשר לזמנו בקלות לדיונים, הוא מאורס ואמור היה להתחתן יומיים לאחר מעצרו, ולכן אין הצדקה להותיר אותו במעצר.

התובע ביקש לדחות את הערר. לדבריו, אמנם קיימת חזקה משפטית לפיה אפשר להאשים בהחזקת הסם כל מי שהיה ברכב שבו נתפס הסם. אך הייתה סיבה מהותית להבחין בין הנהג סאמי, ששוחרר ממעצר, לבין העורר. שקית הסם נתפסה בין רגליו של העורר. גרסתו הראשונה והמיידית של הנהג סאמי הייתה, שהסם שייך לעורר, וכי הוא נכנס למוניתו עם הסם. לעומתו מסר העורר לשוטר שמצא את הסם, כי אינו יודע למי שייך הסם, לאחר מכן מסר בחקירה שהסם הוא של סאמי, וכי סאמי אמר לו שמדובר בתרופות לצאן. בעימות בין סאמי לבין העורר טען העורר, כי אדם שלישי מסר לידיהם את השקית, וביקש שיעבירו אותה לאדם רביעי. כיוון שהגרסה האחרונה מן העימות אינה הגיונית, נותרה בעינה הגרסה הראשונה של שני החשודים, וממנה עולה כי העורר הוא בעליה של השקית. נותר ספק מובנה לגבי אשמתו של סאמי, ולכן התביעה הסכימה לשחרורו. בשלב זה של ההליך אין צורך לבחון איזו גרסה מהימנה יותר, ודי בכך שיש ראיות לכאורה נגד העורר.

כיוון שלא הייתה הפליה אסורה לטובת סאמי אלא החלטה מושכלת, שנבעה מהערכת הסיכוי לזיכויו, אין סיבה לאפשר גם לעורר ליהנות משחרורו של סאמי, ומן הקושי הראייתי שקיים בעניינו.

בתום הדיון הערתי לשני הצדדים על חולשות בטיעוניהם, והצעתי לדחות את מתן ההחלטה, כדי שיידברו בניסיון להגיע להסכמות שונות, או יציגו פסיקה התומכת בטיעוניהם. ההגנה הגישה לעיוני שתי החלטות רלוונטיות.

דיון והכרעה

לחובתו של העורר – כמו גם לחובתו של סאמי – עומדות שלוש חזקות שבחקיקה: