ע"מ 3095/15

העורר מואשם כי במהלך חודשי הקיץ שנת 2014, במהלך מבצע "צוק איתן", נטל חלק בשלושה אירועי הפרות סדר המוניות. העורר וחבריו יידו אבנים לעבר כלי רכב צבאיים, כשבחלק מהמקרים נפגעו כלי הרכב.

עוד יש לומר כי באוקטובר 2014 נעצר העורר בגין יידוי אבנים שהתרחש באותו חודש, והוא נשפט על מעשה זה לשבעה חודשי מאסר בפועל. העדות הנוגעת לשלושת האירועים המופיעים בכתב האישום הנוכחי התקבלה בסוף חודש ספטמבר שנה זו, והעורר נעצר כעבור כארבעה שבועות.

סניגורו של העורר טען הן לגבי קיומן של ראיות לכאורה והן לגבי קיומה של עילת מעצר. באשר לראיות לכאורה, נטען כי מדובר בעדות מרכזית אחת הלוקה בעיקר בכל הנוגע לזיהויו של העורר כמי שנטל חלק באותם אירועים. בכל הנוגע לעילת המעצר, נטען כי האירועים בהם מדובר התרחשו זמן רב לפני מעצרו של העורר, ומכאן כי המסוכנות הנשקפת ממנו קהתה משמעותית, ועל כן יש להסתפק בחלופת מעצר.

התביעה הצבאית השיבה כי אין כל קושי בראיות במקרה זה, שכן המפליל מתייחס לשמו של העורר, לשם אביו ולשם משפחתו, כמו גם לגילו ולשכונת מגוריו. עוד נטען כי הצטברות האירועים, לרבות האירוע הנוסף בו כבר הורשע, מלמדת על מסוכנות רבה, שגם בחלוף הזמן לא קהתה. כמו כן צויין כי העורר מתגורר בחברון, באזור בו קיימים קשיי אכיפה, ולנוכח העונש לו הוא צפוי, בייחוד מאחר שכבר נשפט בעבר, קיים חשש משמעותי להימלטות מאימת הדין.

דיון והכרעה

טענתו הראשונה של הסניגור התייחסה לקיומן של ראיות לכאורה ובעיקר לזיהויו של העורר. דא עקא, לא מצאתי בטענה זו ממש. העורר מופלל בשמו ושם משפחתו לרבות שם אביו, כמו גם בגילו (22), העובדה כי הוא רווק וכי הוא משכונת ג'בל ג'והר בחברון. העורר עצמו מאשר את הפרטים האמורים בחקירתו, הגם שהוא מכחיש היכרות עם המפליל. לא מצאתי בשלב זה בו נבחנות הראיות ברמה הלכאורית שיש מקום לקבוע כי קיים פגם בזיהויו של העורר.

באשר לעילת המעצר, הרי שכבר פסקנו לא פעם בעבר כי יידוי אבנים הינה עבירה המלמדת על מסוכנות, במיוחד כאשר היא נעשית בצוותא חדא באירועים המוניים. קל וחומר, כאשר המדובר במספר אירועים, ולא באירוע בודד. מאידך, אין להתעלם מכך שהמועד הנטען לביצוע העבירות חלף לפני למעלה משנה.

במקרה זה הנקודה המטה את הכף לחובתו של העורר הינה החשש להימלטות מאימת הדין. העורר מתגורר בחברון, בשכונת ג'בל ג'והר. יכולת האכיפה במקום זה הינה מוגבלת (השוו ע"מ 1192/13 עגורי נ' התביעה הצבאית (פורסם בנבו, 14.2.2013); ע"מ 1073/13 אלהוארין נ' התביעה הצבאית (פורסם בנבו, 22.5.2013); ע"מ 2725/11 התביעה הצבאית נ' אערג' (פורסם בנבו, 1.1.2012); ע"מ 3402/09 שדיד נ' התביעה הצבאית (פורסם בנבו, 23.11.2009)).

יתר על כן, העורר סיים לא מכבר עונש מאסר בן שבעה חודשים בגין יידוי חד פעמי של אבנים. העונש לו הוא צפוי במקרה הנוכחי, אם יורשע, הינו משמעותי, וגם בכך יש כדי להעצים את החשש להימלטות מאימת הדין (ראו  ע"מ 1820/09 התביעה הצבאית נ' אבו שחידם (פורסם בנבו, 25.3.2009); ע"מ 2618/09 זמאערה נ' התביעה הצבאית (פורסם בנבו, 12.7.2009)).

השילוב של יכולת אכיפה נמוכה ועונש משמעותי מגדיל עד מאוד את החשש שהעורר יבחר שלא להתייצב להליכים בעניינו.

לפיכך, במקרה זה, גם אם המסוכנות קהתה במידה מסויימת, החשש להימלטות מאימת הדין מטה את הכף להותרתו של העורר במעצר. מכאן כי דין הערר להידחות וכך אני מורה. 

ניתנה היום, 2 בדצמבר 2015, כ' בכסלו התשע"ו, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

המשנה לנשיא

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: