ע"מ 3080/15

העובדות הרלוונטיות והחלטת בית המשפט קמא

המשיבה, כבת 17 ו- 9 חודשים בעת ביצוע העבירה, נעצרה ביום 27.10.15, באזור מערת המכפלה, לאחר שסירבה למסור את תיקה לבדיקה. לאחר שנעצרה, נמצאו בתיקה שתי סכינים.

לנוכח עובדות אלו, שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, הוגש נגד המשיבה כתב אישום, המייחס לה עבירה של החזקת סכין. יצוין כי על פי כתב האישום, המשיבה התנגדה למעצרה וצעקה "אללהו אכבר".

בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים, נדחתה.

ביהמ"ש קמא נימק את החלטתו בעובדה כי מדובר בקטינה שכל הראיות בתיק מצביעות על כך שלא התכוונה לבצע פיגוע. עוד ציין ביהמ"ש כי אחותה הבגירה, שהגיע עמה למערת המכפלה, והייתה מודעת לכוונותיה, שוחררה מבלי שהועמדה לדין. על כן, סבר ביהמ"ש כי על אף התהליכים המתרחשים בעת הנוכחית, יש מקום, בדוחק, להורות על שחרור המשיבה בתנאים מגבילים, בדמות הפקדה כספית וערבויות צד ג'.

הערר ותשובת הסנגוריה

התביעה הצבאית עוררת על החלטה זו. בערר, מדגישה התביעה כי, בבוקרו של אותו יום, הודיעה המשיבה לאחותה שהיא מתכוונת לבצע פיגוע דקירה, על מנת למות מות "קדושים". אמנם המשיבה מסרה כי חזרה בה מכוונה זו עקב הפצרות אחותה, אולם השתיים הגיעו למערת המכפלה והמשיבה סירבה למסור את תיקה, עד שהחיילים נאלצו להשתמש בכוח על מנת להשתלט עליה. התביעה סבורה כי בנסיבות אלו, איש לא יוכל לערוב שהמשיבה לא תחליט לממש את זדונה לאחר שחרורה, במיוחד כאשר בימים אלו גל פיגועים שוטף את האזור. התובע מוסיף ומדגיש כי החברה בה חיה המשיבה, אינה מגנה את מעשיה, ולהיפך היא מעודדת מעשים דומים. לראיה, הפנתה לעובדה כי, לאחר המעצר, נזעקו נכבדי העיר חברון לפעול למען שחרורה. על רקע זה, מבקשת התביעה לקבוע כי שחרור המשיבה עלול לסכן משמעותית את ביטחון האזור. משכך, עותרת היא למעצר המשיבה עד תום ההליכים.

מנגד, מבקש הסנגור להותיר את החלטת ביהמ"ש קמא על כנה. ראשית, טוען הסנגור כי המשיבה הופלתה לרעה ביחס לאחותה הבוגרת, אשר שוחררה למרות שידעה גם ידעה על כוונותיה. שנית, חוזר הסנגור ומדגיש שהמשיבה לא התכוונה לבצע פיגוע ולא עשתה כל מעשה המעיד על כוונה שכזו. לראייה, המשיבה לא שלפה את הסכין ואף לא ניסתה לעשות כן. יתרה מזו, בשום שלב בחקירה, לא הודתה המשיבה כי ביקשה לעשות פיגוע, והדברים נאמרו רק מפיה של אחותה. הסנגור שולל את טענת התובע בנוגע ליחס האוהד של החברה הפלסטינית למעשים, ומציין כי משטרת ישראל היא זו שהחליטה לשחרר את האחות. הסנגור מדגיש את העובדה כי מדובר במשפחה נורמטיבית, בה האב עובד בישראל בהיתר, וההורים מוכנים לפרוס את חסותם על בתם.

בדיון, אף שמעתי את המשיבה שהסבירה כי ביקשה למות ולא לבצע פיגוע, אך כיום היא חזרה בה מכוונתה, שכן אין זה גורלה, כדבריה.

חוות הדעת של קמ"ט רווחה

בתום שמיעת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי לשם גיבוש החלטה מושכלת, מן הראוי לקבל את חוות דעתה של קמ"ט רווחה. עוד הוריתי לסנגור לנסות ולמצוא חלופת מעצר, שתכלול מסגרת טיפולית ופיקוח משמעותי על המשיבה.

בהתאם, קיבלתי את חוות דעתה של קמ"ט רווחה, במסגרתה מסרה הקמ"ט את התרשמותה שהמשיבה פעלה בעקבות סכסוך מתמשך בין הוריה ולחץ עקב בחינות הבגרות. הקמ"ט ציינה כי מדובר בנערה מתבגרת, שפעלה מתוך רצון לבטא את כעסה על הדינאמיקה המשפחתית וצורך למשוך תשומת לב. עוד צוין בחוות הדעת כי המשיבה הביעה חרטה על מעשיה, וכי השהות בכלא הביאה אותה להרהר במעשיה ולהעריך את חייה. להתרשמות הקמ"ט, המשיבה אף סובלת מדיכאון ברמה זו או אחרת. על רקע כל אלו, הציעה הקמ"ט לשלב את המשיבה במסגרת פנימיתית, על מנת שתמשיך בלימודיה ותרכוש כישורי חיים להתמודדות עם מצבי לחץ ומשבר.

השלמת טיעוני הצדדים

בשלב זה, נערך דיון נוסף בערר. במסגרתו ביקש הסנגור כי אשמע את דבריו של נציג משרד הרווחה הפלסטיני, מר חליל תנוס. על אף התנגדות התביעה, אפשרתי לנציג משרד הרווחה לומר את דברו. מר תנוס ציין כי הוא מנהל מחלקת הגנת הילדים במשרד הרווחה של הרשות הפלסטינית. הוא תיאר בפניי את אפשרויות ההשמה לקטינים  המטופלים על ידי משרד הרווחה. לדבריו, שירותי הרווחה העוסקים בשיקום קטינים, פועלים בהתאם לתוכנית עבודה, הנקבעת לאחר קבלת חוות דעת על מצבה הנפשי של הקטין ובהתאם לצרכיו. מר תנוס הוסיף כי קיימות תוכניות שיקומיות שונות, הכוללות שיקום נפשי ולימודי, והכל תחת מעקב ראוי. בעניין העוררת, מסר כי קיים צורך בהערכה אישית, ולאחר מכן יהיה ניתן להעביר את המשיבה למוסד לילדות הקיים בבית ג'אלא. מר תנוס התחייב כי, ככל שהמשיבה תשוחרר למוסד, יימסר לביהמ"ש דיווח סדור באשר לטיפול בה. לשאלות התובע, אף התחייב מר תנוס כי המשיבה תהיה במעקב מתמיד.  על כל הוסיף כי, גם אם יוחלט שהיא יכולה ללמוד בבית הספר, אזי יציאתה תעשה בליווי. לבסוף, הבטיח מר תנוס כי אם המשיבה לא תישאר במוסד, הוא יפנה כמקובל למשטרה הפלסטינית, ויודיע על כך לביהמ"ש באמצעות הסנגור.

בתום דברים אלו, המשיבה ציינה כי היא מעדיפה לחזור לביתה, אך אם היא תידרש לכך, מוכנה היא להיקלט במוסד המדובר.

הסנגור עתר, על כן, לשחרור הקטינה, בהתאם להחלטת ביהמ"ש קמא, או לחילופין בתנאים אחרים שיראו לביהמ"ש. מנגד, התובע העלה את התנגדותו העקרונית לכל חלופת מעצר. בעניין אחרון זה, טען התובע כי, לשיטתו, המעון המדובר אינו מהווה חלופת מעצר אפקטיבית, כיוון שאינו סר להוראותיו של ביהמ"ש, ואין בו למנוע את הסיכון העלול לצמוח משחרור המשיבה.      

דיון והכרעה