ע"מ 3012/15

ביום  3/11/15העורר נהג במונית, שבה נתפס חפץ החשוד כמטען חבלה מאולתר. העורר נעצר לחקירה עם הנוסעים שהיו במונית. בינתיים שוחררו הנוסעים ממעצר, לאחר שהחוקרים שוכנעו כי אין להם קשר למטען החבלה.

העורר נתון בחקירה מאז יום המעצר. לאחר מספר ימי חקירה הורה בית המשפט הצבאי יהודה לשחררו ממעצר. התביעה הצבאית עררה על החלטה זו, והשחרור עוכב עד להחלטה בערר. הדיון בערר נדחה לבקשת שני הצדדים בשל שביתה של הסנגורים. בינתיים חלו התפתחויות בחקירה, והתביעה שבה וביקשה את הארכת מעצרו של העורר בבית המשפט בערכאה הראשונה.

כב' השופט סרן נעם ברימן קיבל את בקשת המעצר של התביעה והורה על הארכת מעצרו של העורר ב- 5 ימים, המסתיימים ב- 22/11/15. בהחלטתו כתב, כי בתחילה התנהלו החוקרים באיטיות, אך לאחר שבית המשפט הורה לשחרר את העורר, פעלו גורמי החקירה באופן נמרץ יותר ואף חלה התפתחות משמעותית בחקירה, הקושרת את העורר לחשדות נגדו. לאור העובדה שמדובר במטען חבלה העשוי לסכן את הציבור, ראה השופט קמא לנכון לאפשר את מיצוי החקירה, והאריך את המעצר כאמור לעיל.

על החלטה זו הוגש ערר חדש מטעם ההגנה.

בדיון בפניי טען הסנגור הנכבד, כי התנהלות גורמי החקירה לא הייתה ראויה, שכן ניצלו את עיכוב השחרור שניתן רק לצורך ערר, כדי לבצע פעולות חקירה, ובכך בעצם עקפו את ההחלטה לשחרר את העורר ממעצר בעת חקירתו.

לטענת הסנגור, בית המשפט קמא לא נתן משקל מספק לכך שהייתה החלטה לשחרר את העורר, ולמחדלי החקירה שעליהם הצביע, ובהם היעדר חוות דעת חבלן על כך שהחפץ שנתפס במונית הוא מטען חבלה. גורמי החקירה נטלו אמצעי זיהוי רק מן העורר ויש בכך אפליה פסולה יחסית לשאר האנשים שנעצרו במונית. אם יתברר שאין התאמה בין העורר לבין המטען שנתפס – יש לשחרר את העורר מיידית. שחרורו של העורר לא יגרום לסיכון או לשיבוש הליכי משפט, ואם לא די בתנאי השחרור שעליהם הורה בית המשפט קמא, אפשר להכביד בתנאים אלה.

מנגד, טענו בפניי תובע וחוקר משטרה, כי גם אם בראשית החקירה הייתה התנהלות החוקרים איטית, מסיבות שאינן תלויות בחוקרים, הרי מאז נעשו מספר פעולות חשובות, שתוצאותיהן מלמדות על ההצדקה בהמשך החקירה והמעצר. פעולות החקירה שעדיין נדרשות מחייבות את החזקתו של העורר במעצר.

עיינתי בראיות שנאספו עד כה, בתיאור הפעולות שנעשו בחקירה, ובתוכנית המשך החקירה. הראיות הקיימות מקימות חשד ממשי, כי העורר לא היה שליח תמים, אלא פעל ביודעין כדי להעביר מטען חבלה מאדם לאדם.

אני מבין ללבו של הסנגור הנכבד, שהתרעם על כך שגורמי החקירה ניצלו את הימים שניתנו להם כדי לביצוע פעולות שקידמו את החקירה; אך החוקרים פעלו במסגרת החוק, שכן מניעת שחרורו של העורר ממעצר נעשתה מכוח החלטה מוסמכת של בית משפט זה, ולא נאסר על החוקרים להמשיך לחקור את העורר או חשודים אחרים בפרשייה. ימי המעצר האחרונים נוספו בשל המצב המשפטי שנוצר עם הגשת הערר הקודם, והעיכוב בדיון בערר נבע משביתה עליה הכריזו הסנגורים ולא התביעה. גורמי החקירה עשו בדיוק כפי שהיה מצופה מהם, והמשיכו בחקירה כדי לנסות לחשוף את ההתארגנות, שהביאה לכך שמטען חבלה נמצא במוניתו של העורר.

כמו בית המשפט קמא גם אני מצאתי כי בימים האחרונים נעשו פעולות נמרצות לקידום החקירה, וכי פירותיהן של פעולות אלה אכן יאפשרו לאשר או להזים את הקשר שבין העורר לבין מטען החבלה, אם ייעשו עוד פעולות חקירה אחדות. פעולות אלה מצדיקות את המשך החקירה; הן מצריכות מעצר של העורר, ומשך הזמן שאישר בית המשפט קמא לביצוען – אינו חורג מן הסביר.

לאור זאת, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 19 בנובמבר 2015, ז' בכסלו התשע"ה, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: