ע"מ 2978/15

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. על פי כתב האישום, החל משנת 2005 ועד מעצרו, היה המשיב חבר בארגון החמאס. תחילה, פעל במסגרת הכותלא איסלאמיה (2005-2007), עת היה סטודנט בפוליטקניק בחברון. בהמשך, יצא ללימודי תואר שני ודוקטורט במלזיה, שם פעל במסגרת ראבטת בלאד אל שם, הפועלת מטעם ארגון החמאס. במסגרת זו, במהלך שנת 2011, הציע לסטודנט אחר שהתעתד לחזור לאזור, להתגייס לחמאס. אותו סטודנט סירב לעשת כן. עוד נטען כי המשיב היה אחראי על נושא הכספים בארגון הראבטה הנ"ל.

בקשת התביעה למעצר עד תום הליכים נדחתה על ידי בית המשפט קמא. בית המשפט ניתח את הראיות והגיע למסקנה, כי אין בעדויות המצויות בידי התביעה כדי לבסס את העבירה, במיוחד מאז יצא המשיב ללימודים מחוץ לאזור. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט קמא על שחרור המשיב בתנאים מגבילים.

שחרור זה עוכב לשם דיון והכרעה בערר התביעה.

בערר, טוענת התביעה כי הראיות מצביעות על פעילות רציפה של המשיב בחמאס או בארגונים המסונפים לו, כפי שתואר בכתב האישום. לשיטת התביעה, פעילות זו מבססת את טענתה להתמשכות חברותו של המשיב בארגון החמאס, גם כאשר שהה מחוץ לאזור. בהעדר שינוי מהותי בנסיבותיו של המשיב, טוענת התביעה כי יש להניח שפעילותו נמשכה עד למעצרו. לאור זאת, לדעת התביעה, מעשי המשיב מקימים חזקת מסוכנות ומחייבים מעצר עד תום ההליכים.

מנגד, טוען הסנגור כי כבר בשנת 2005, נעצר המשיב לחקירה, נחקר בגין חברות בכותלה איסלאמיה ושוחרר מבלי שהועמד לדין. מאז, שהה בחוץ לארץ ולא היה בקשר עם ארגון החמאס. הסנגור מוסיף כי ארגון ראבטת בלאד אל שאם, אליו נטען כי השתייך המשיב, לא הוכרז כארגון אסור. הסנגור תוהה איך יתכן לטעון כי המשיב מילא תפקיד של אחראי כספים בארגון זה, כאשר הוא לא הופלל על ידי נוספים שנעצרו לאחר חזרתם מלימודיהם במלזיה. בנסיבות אלה, יש לפקפק בעדות היחידה המפלילה את המשיב. לנוכח כלל האמור, טוען הסנגור כי אין במעשים המתוארים כדי לבסס חברות בארגון החמאס. מעבר לכך, מדגיש הסנגור את נסיבותיו של המשיב, שהיה סטודנט מצטיין ובחר לחזור לאזור, למרות הצעות עבודה מפתות, על מנת להקים משפחה.

עיינתי בראיות ואף לטעמי אין בהן לבסס תשתית ראייתית לכאורית לרצף האירועים המתוארים בכתב האישום. עם זאת, מצאתי די ראיות לחלק השני של כתב האישום. אפרט.

החלק הראשון של כתב האישום מבוסס על אמרותיהם של העדים, ראמי שואמרה וסאלם סולטאן. לא הייתי ממהר להסיק מעדויות אלה על אודות חברותו של המשיב בכותלה האיסלאמיה. ראמי שואמרה מציין פעילות של המשיב במסגרת הארגון בשנת 2009. ברם, בשנה זו שהה המשיב מחוץ לאזור (כעולה מאישור משטרת ישראל שצורף לתיק). סאלם סולטאן, מוסר כי סייע לפעילי הכותלה, בניהם המשיב, בפעילות של ארגון באירוע בשנת 2005. מקור ידיעתו באשר לחברותו של המשיב בארגון לא הובהרה.

באשר לחלק השני של כתב האישום, הנוגע להצעת המשיב לאדם אחר להצטרף לחמאס ולעובדה כי המשיב שימש כאחראי על נושא הכספים בארגון הראבטה הנ"ל, קיימת עדות אחת, לה חיזוק עקיף. ואכן, עדותו של מראד ג'ומעה, מבססת את הניתן בכתב האישום בעניין זה. העדות מוצאת חיזוק בדברי איימן ג'ומעה באשר לחלק אחר של הדברים של מראד הנוגע למסירת חפצים למשפחת המשיב. בזיכרון דברים מחקירת מראד, מוסר זה האחרון כי שמע מהמשיב שהוא שימש כאחראי כספים, אך עזב תפקיד זה.

לנוכח האמור, יש לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית למתואר בכתב האישום בנוגע למעשיו של המשיב במלזיה. עם זאת, יש לזכור כי מעשים אלה התרחשו לכל המאוחר בשנת 2011.

זאת ועוד, יש לזכור כי אין לנו אינדיקאציה לפעילות של המשיב מעבר לשנה האמורה. לא זו אף זו, אלא שלא הוגשה חוות דעת בנוגע למהות ארגון הראבטה הנ"ל. ככל שאנו מתבססים על דבריו של מראד, הרי שמדובר בארגון סטודנטיאלי המסונף באופן זה או אחר לחמאס.

בנסיבות אלה, איני סבור שדי באירועים האמורים על מנת לבסס חברות מתמשכת בארגון החמאס, כנטען בכתב האישום.

אמנם, ייתכן שמעשיו של המשיב מבססים לכאורה עבירות אחרות של חברות מצומצמת יותר בזמן בארגון הראבטה ואף של ביצוע שירות. ברם, בשים לב לזמן שחלף מאז ביצוע העבירות ולהיעדר מידע בנוגע למהות הארגון, לא נוכל להניח חזקת מסוכנות, על רקע העובדות המתוארות בלבד.

לנוכח האמור, מגיע אני למסקנה כי יש לדחות את הערר בעיקרו. עם זאת, על מנת להבטיח את התייצבותו של המשיב, יש מקום להחמיר את תנאי שחרורו, בנוגע לרכיב ההפקדה הכספית, שהוא הרכיב העיקרי להבטחת התייצבות.

בהתאם, נדחה ערר התביעה. המשיב יוכל להשתחרר אם יפקיד סך 10,000 ₪ (מס' שובר 0105309814) ואף תחתם עבורו ערבות של אזרח ישראלי או תושב ישראלי, כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא.

במהלך הדיון בערר, ביקשה התביעה כי, ככל שיידחה הערר, אעשה שימוש בסמכותי הקבועה בסעיף 41 (ב') לצו בדבר הוראות ביטחון [נ"מ], תש"ע- 2009  ואורה על עיכוב שחרורו של המשיב ב-72 שעות, על מנת לאפשר את הבאת עניינו בפני מפקד צבאי, כדי שישקול הוצאת צו מעצר מנהלי. הנני מקבל את הבקשה האמורה ומעכב את ביצוע שחרורו של המשיב ב-72 שעות.  אם יוחלט שלא להורות על מעצרו המנהלי של המשיב, תודיע התביעה על כך לבית הסוהר בו שוהה המשיב, וכן למזכירות בית המשפט לערעורים, והמשיב ישוחרר באופן מיידי, לאחר וידוא עמידה בתנאי השחרור.

ניתנה היום, 17 בנובמבר 2015, ה' בכסלו התשע"ו, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.