ע"מ 2968/15התביעה הצבאית נ' קוצי אחמד עבדאללה עיסא

המשיב מואשם בעבירה של הסתה, לפי סעיף 251(ב)(1) לצו בדבר הוראות ביטחון [נ"מ], תש"ע- 2009. בכתב האישום נטען כי, במהלך חודש אוקטובר 2015, פרסם סטאטוסים שונים בדף הפייסבוק שלו, ובהם מסרים העשויים להשפיע על דעת הקהל ולפגוע בביטחון האזור. כתב האישום מציין כי באותו דף פייסבוק, מתכנה המשיב "שאהיד ברשימת המתנה". כמו כן, מציין כתב האישום כי לדף זה כ-18 אלף עוקבים.

ביהמ"ש קמא נדרש להכריע בבקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים.

בהחלטה תמציתית, קבע ביהמ"ש קמא כי במקרה זה ספק האם הפוסטים שנרשמו על ידי המשיב כלולים בעבירת ההסתה, שכן הם יותר בבחינת "הבעת דעה". לאור זאת, הורה ביהמ"ש על שחרור המשיב בתנאי של הפקדה כספית וזימון  לביהמ"ש.

התביעה הצבאית אינה משלימה עם ההחלטה האמורה, לטעמה, המשיב פעל בצורה אינטנסיבית לתמיכה ולעידוד מעשי אלימות וטרור בתקופה ביטחונית קשה ביותר, בה פיגוע רודף פיגוע. בעררה מציינת התביעה את ההשפעה המשמעותית להסתה ברשתות החברתיות לביצוע פיגועים כאמור. לטעמה, המשיב ניהל כלי תקשורת של ממש, אשר במסגרתו פרסם בתפוצה רחבה ביותר, פרסומים מסיתים בנוגע למאבק על "פלסטין", לגבי שיטות פעולה על מנת להקשות את לכידתם של מיידי אבנים על ידי גורמי הביטחון, וכן דברי שבח למחבלים שביצעו פיגועים. עוד כלולים בפרסומים דברי עידוד לפיגועים ותמיכה בם באמצעות מסרים כתובים ותמונות. התביעה טוענת עוד כי, להבדיל מהחוק בישראל, אין דרישה לתוצאה ואף לא להסתברות הקרובה לוודאי על מנת להרשיע בעבירת הסתה. מכל מקום, לשיטת התביעה, פרסומיו של המשיב עומדים בדרישות סעיף העבירה באזור ובישראל. התובע מדגיש עוד את אינטנסיביות הפרסומים, לצד נפיצות המצב הביטחוני. בנסיבות אלה, רואה התביעה מסוכנות רבה במעשי המשיב, מסוכנות שאינה ניתנת לאיון אלא במעצר עד לתום ההליכים. עוד טוענת התביעה כי בשל העונש לו צפוי המשיב, אם יורשע, קיים חשש להימלטות. לבסוף, מדגישה התביעה כי אין בחלופת מעצר כדי למנוע מהמשיב לשוב לסורו.

 מנגד, טוען בא כוח המשיב כי טיעוניה המשפטיים של התביעה רלוונטיים למקרה אחר, שכן בעניינו, לא ניתן לקשור בשום פנים ואופן בין פרסומיו של המשיב לאירועים ספציפיים. הסנגור חולק על הנחת התביעה כי פרסומים ברשת החברתית מעודדים טרור. הסנגור מוסיף כי המשיב הסתפק בהעברת תכנים שאותם קיבל, וכי תכנים אלה אינם מעודדים טרור. על כל אלה, טוען הסנגור כי התכנים אינם שונים מפרסומים בטלוויזיה הפלסטינית. לעניין כינויו של המשיב בדף הפייסבוק, מתייחס הסנגור למשמעויות השונות של המילה שאהיד, אשר אינה מיועדת למבצעי פיגועים בלבד. הסנגור מציין כי הוא סמוך ובטוח שמרשו היה סוגר את דף הפייסבוק, אם היה מבין שיש בפרסומים משום הסתה. לבסוף, עומד הסנגור על עברו הנקי של המשיב וטוען כי משפחתו נורמטיבית.

לאחרונה ניתחתי את יסודות סעיף 251 (ב) לצו בדבר הוראות ביטחון [נ"מ], תש"ע- 2009 על שני חלקיו. (ראו ע"מ 1150/16 אלחרוב נ' התוב"ץ). באותו עניין, עמדתי על ההבחנה בין עבירת ההסתה הקבועה ברישא של הסעיף (ס"ק (1) ו-(2)), לבין עבירת התמיכה בארגון עוין המנויה בסופו (ס"ק (3) ו-(4)). עוד קבעתי, כי על אף ששתי העבירות הינן התנהגותיות, עבירת ההסתה כוללת רכיב הסתברותי לגרימת פגיעה בשלום הציבור או בסדר הציבורי. עוד עמדתי על הרציונאלים של שתי העבירות:

על בסיס קביעות אלה, ניתן לומר שהמשיב אכן עבר לכאורה עבירה של הסתה במספר מפרסומיו, בהם ישנה תמיכה במפגעים ואף דברים היכולים להתפרש כקריאה להזדהות עמם. כך לדוגמא,  פרסום בנוגע לצורך להגן על פלסטין, פרסום סרטון המביים רציחתם של ארבעה חיילים בדקירות סכין ועוד.

אדגיש, לאור טענות הסנגור, כי אין כל משמעות לשאלה האם הפרסומים הינם פרי "יצירתו" של המשיב או שהוא הסתפק בהעברת פרסומים אותם קיבל. משהפיץ המשיב את הדברים ברשת החברתית, הם עלולים לבסס עבירה של הסתה כאמור. באופן דומה, אין דרישה כי הפרסומים יתייחסו לאירועים ספציפיים או יקראו באופן מפורש לאלימות, ובלבד שיהיה בהם הסתברות לפגיעה בסדר הציבורי, כאמור.

בנוגע לפרסומים האחרים, הרי שמעבר לכיעורם, כהגדרת בית המשפט קמא, אף אני סבור שאינם מהווים עבירה של הסתה.

מכאן לשאלת קיומה של עילת מעצר.

בעניין אלחרוב, קבעתי כי הסתה לאלימות עשויה להקים עילת מסוכנות. באותו עניין, הדגשתי:

"את המסוכנות הנלמדת מפרסומי הנאשם, לא ניתן לבחון במנותק מהרקע הביטחוני הסובב את פרסומיו. ככל שקיים בציבור כר פורה להשפעה, עולה מידת המסוכנות שבכל פרסום ופרסום.

וכן:

"על כן, בכל הנוגע לקיום עילת מסוכנות, נדרשים אנו עדיין לבחון את מידת ההשפעה האפשרית של הדברים, תוך התמקדות בדמות הנאשם, השפעתו הציבורית, היקף הפרסומים, מהותם ותפוצתם... את קיומה של עילת מסוכנות בשתי החלופות של סעיף 251, יש לבחון בשים לב להסתברות כי הפרסומים עלולים להביא לסיכון ביטחון האזור ולשלום הציבור."

עוד עמדתי על ההבחנה הקיימת בעיניי בין הסתה לאלימות, לבין תמיכה בארגון עוין:

"... יש גם מקום ליצור הבחנה בין הסתה לביצוע מעשים אלימים, אשר ככלל מסוכנותה ברורה יותר, לבין הזדהות או תמיכה עם ארגון עוין, לגביה תידרש דרגת חומרה גבוהה לביסוס עילת מסוכנות...לשיטתי, ובהמשך להבחנה אותה ערכתי בחלק הקודם של ההחלטה, שהתייחס לרציונאל של העבירות השונות שקובצו יחדיו בסעיף 251, נדרשות נסיבות ייחודיות לחומרה לקביעת עילת מסוכנות השוללת חלופה בכל הקשור לתמיכה בארגון עוין. זאת, להבדיל מדברי הסתה לאלימות ישירים, אשר סבורני כי יש בהם לבסס עילת מסוכנות גם ללא נסיבות ייחודיות כאמור."

בענייננו, פרסומי המשיב זוכים לעוקבים רבים (כ-18,000 עוקבים). הפרסומים זוכים לסימוני "אהבתי" לא מעטים, ואף גוררים תגובות לא מעטות. כאמור, בין יתר הפרסומים, כאלה אשר יש בהם הסתה ישירה לבצע פיגועים, כגון אותו סרטון בו מבוים רצח ארבעה חיילים. מכאן, אני למד שלכל הפחות לחלק מהפרסומים עלולה להיות השפעה ממשית, וקיימת הסתברות כי מאן דהו יפעל על פיהם. לאור זאת, יש לקבוע כי מתקיימת עילת מסוכנות.