ע"מ 2935/15,"מ 2936/15

המשיבים מואשמים בכך שיחד עם אחרים, יידו אבנים לעבר פילבוקס צבאי, במהלך חודשי הקיץ האחרונים. יש לומר כי המשיבים הכחישו בחקירתם את המיוחס להם, והתשתית הראייתית נסמכת על עדותו המפלילה של עזאלדין תמימי (להלן – המפליל). בית משפט קמא מצא כי קיימות ראיות לכאורה, אולם סבר כי יש מקום להורות על חלופת מעצר. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

הטענה בערר שלפניי הינה כי בית משפט קמא שגה בכל הנוגע למישור עילת המעצר, ולדעת התביעה, מרגע שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה, היה נכון להורות על מעצר עד תום ההליכים ללא חלופה, לנוכח היותם של המשיבים בגירים והעובדה כי יידוי האבנים בוצע בחבורה.

לטעמה של ההגנה בית משפט שגה כשקבע כי קיימות ראיות לכאורה, שכן ההפללה אינה נתמכת בחיזוק מתאים, והיא כשלעצמה בגדר הפללה סתמית העשויה על דרך של "רשימת מכולת" שמשקלה נמוך. עוד נטען כי ישנו פגם משמעותי באמרה של המפליל מאחר שהוא הפליל אדם נוסף בביצוע יידוי אבנים כשבוע לפני מעצרו. דא עקא, כי האדם הנוסף נתון במעצר מסוף חודש אוגוסט, לפחות שלושה שבועות בטרם נעצר המפליל, דבר המחליש מאוד את אמינות האמרה המפלילה. בנוסף נטען כי גם אם ישנן ראיות לכאורה, לנוכח אופי יידוי האבנים לעבר עמדה ממוגנת, מן הראוי לנקוט בחלופת מעצר.

דיון והכרעה

המחלוקת בין הצדדים נוגעת הן באשר לקיומן של ראיות לכאורה והן באשר לאפשרות שחרור בחלופת מעצר.

אקדים ואומר כי בשונה מבית משפט קמא, מצאתי כי קיימת במקרה זה חולשה ראייתית מסויימת המצדיקה נקיטה בחלופת מעצר. בטרם אסביר את עמדתי, אציין בבחינת למעלה מן הדרוש כי לו לא הייתה בעיה ראייתית כפי שיפורט להלן, לא הייתה הצדקה כלשהי במקרה זה לחלופת מעצר. המדובר ביידוי אבנים שבוצע בחבורה, במעשה המעיד על תכנון מראש, יציאה מתוכננת ומאורגנת שמטרתה לפגוע בחיילים. העובדה כי המטרה שנבחרה הינה פילבוקס מאוייש אינה מהווה במקרה זה נסיבה הגורעת ממסוכנותם האינהרנטית של המעשים, ועל כן, לולא החולשה הראייתית, היה מקום להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

להלן אתייחס לטענות ראייתיות שהעלתה ההגנה:

ראשית, יש לומר כי ההפללה המתייחסת למשיבים עצמם הינה הפללה פשוטה וברורה. המפליל מתאר את מועד העבירה כמתוחם בזמן, את מטרת יידוי האבנים וכן את החבורה שיצאה לבצע. העובדה כי בחבורה זו היו, על פי המפליל, כעשרה אנשים, אינה הופכת את ההפללה לפסולה או גורעת ממשקלה, ואין לראות בה "רשימת מכולת" כוללנית על אנשים שיידו איתו אבנים לאורך פרק זמן ממושך ללא פירוט. כאמור, ישנו מועד, מטרה ספיציפית, שלשמה יצאו כל בני החבורה בצוותא חדא, ועל כן אין זה משנה מי יידה כמה אבנים ומי פגע במטרתו.

לעדות זו נדרש חיזוק ראייתי. חיזוק זה קיים ללא צל של ספק בדמות תיאור של אירוע יידוי אבנים נוסף, הכולל תקיפה מתואמת של עמדת פילבוקס במועד אחר, לרבות יידוי רימון גז ושפיכת סולר. אירוע זה מתואר גם על ידי עדים נוספים באותה מידת פירוט, ויש בו כדי להוות את התוספת המאמתת הנדרשת. במהלך הדיון לפניי נטען על ידי ב"כ המשיבים כי החיזוק צריך לסבך את המשיבים בעבירה. אין בסיס לדרישה זו. חיזוק אינו תוספת מסבכת אלא תוספת מאמתת, ועל כן אינו חייב להתייחס ישירות למשיבים.

בטענה הראייתית השלישית שהעלתה ההגנה מצאתי כי יש ממש. טענה זו מתייחסת לאירוע נוסף אליו התייחס המפליל, ובמסגרתו טען כי נטל עמו חלק ביידוי אבנים, שהתרחש כשבוע לפני מעצרו (המפליל נעצר ביום 20.9.15) אדם בשם מוחמד שאכר. ההגנה ציינה כי מוחמד שאכר נעצר ביום 28.8.15, כלומר שכלל לא יכול היה להיות באותו אירוע במועד שנטען כיוון שהיה בכלא. נטען כי גם אם המפליל טעה במספר ימים, אין זה מתיישב עם העובדה כי מוחמד שאכר היה בכלא כבר מסוף אוגוסט.

אכן, ניתן להעלות הסבר אפשרי כי המפליל טעה במועד, שכן האמרה ניתנה שבוע לאחר מעצרו, וייתכן כי התבלבל. יחד עם זאת, זהו הסבר אפשרי, שיכול שיתקבל על ידי בית המשפט בשלב שמיעת הראיות, אולם בשלב הנוכחי, כאשר גורמי החקירה לא עשו ניסיון כלשהו לבחון פרט זה, יש בכך כדי לגרוע במידה מסויימת מאמינות האמרה, בייחוד שבשלב זה המדובר באמרה מפלילה יחידה נגד המשיבים.

לפיכך, מסקנתי היא כי יש מקום במקרה זה לחלופת מעצר, בשל חולשה ראייתית מסויימת, והיא זו שמצדיקה את דחיית עיקר הערר. יחד עם זאת, אני סבור כי התנאים שקבע בית משפט קמא אינם מספיקים. לדעתי, הן סכום ההפקדה אינו מספק, ובמקרה זה, כשהמעשה הלכאורי בוצע בצוותא ומתוך מה שנראה כהידברות מראש, מן הראוי להחמיר בתנאים.

אשר על כן, המשיבים יוכלו להשתחרר אם יעמדו בתנאים הבאים:

• יפקידו ערובה במזומן על סך 15,000 ₪ כל אחד.
• תיחתם ערבות צד ג' על ידי שני ערבים בעלי תעודת זהות ישראלית על סך 15,000 ₪ כל אחד, בעבור כל אחד מהמשיבים.
• המשיבים ישהו במעצר בית מלא.