ע"מ 2933/16

ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט סא"ל חנן רובינשטיין)

בתיק מס' 6283/16 מיום 19.07.16

(הערר נדחה)

תאריך הישיבה: 08 באוגוסט 2016, ד' באב התשע"ו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של הסתה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי החל מדצמבר 2015 ועד ליום מעצרו, פרסם העורר פרסומים רבים בדף פייסבוק אישי, ובהם דברי שבח למחבלים, קריאות בעד השמדת מדינת ישראל, תמונות ובהן פצועים ישראלים מדקירות, סרטון ובו תיעוד פיגועים ותמונות שהידים, וכן תמונות הקשורות להפרות סדר. לשיטת התביעה, כל אלה מהווים הסתה שנועדה להשפיע על דעת הקהל באזור, באופן העלול לפגוע בשלום הציבור ובסדר הציבורי.

יצוין כי  בדף הפייסבוק של העורר 330 חברים, ו14 עוקבים. עם זאת, פרסומיו זכו לסימני חיבוב מועטים (0-8).

ביהמ"ש קמא, שנדרש להכריע בבקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים, קבע כי הפרסומים כוללים הסתה ועידוד לביצוע פעילות אלימה. עם זאת, בשים לב לעובדה כי מספר האנשים שנחשפו לפרסומים אלה לא הייתה גדולה, וכן לנוכח עברו הנקי של העורר בתחום, הגיע ביהמ"ש קמא למסקנה כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר הכוללת הפקדת ערובה כספית, ערבות צד ג' ואיסור הפצה באינטרנט של תכנים החורגים מעניינים אישיים.  

התביעה הצבאית אינה משלימה עם ההחלטה האמורה. לטעמה, בשים לב להחלטתו של ביהמ"ש קמא, כי הפרסומים האמורים כוללים הסתה לביצוע פעילות אלימה, היוצרת סיכון של ממש לביטחון האזור, נדרש היה ביהמ"ש להורות על מעצרו של העורר. עוד טוענת התביעה כי חלופת המעצר עליה הורה ביהמ"ש אינה יכולה להבטיח שהעורר לא יחזור לסורו. בנוסף, עונש המאסר הממושך הצפוי לעורר אם יורשע, מקים חשש להימלטות.

מנגד, סבור ב"כ המשיב כי יש לתת משקל משמעותי למספר העוקבים, ובעיקר למספר האנשים המועט שהושפעו מהפרסומים, כפי שניתן ללמוד ממספר סימני החיבוב המועט להם זכו הפרסומים. בנסיבות אלה, מבקש הסנגור להותיר את החלטת ביהמ"ש קמא על כנה.

כאמור, ענייננו אינו מעורר שאלות ראייתיות מורכבות. אין מחלוקת בין הצדדים כי העורר פרסם 17 פרסומים שונים, העשויים להתפרש כשהסתה או דברי שבח לארגון עוין. במרוצת החודשים דצמבר 2015 עד יולי 2016.

כבר נקבע הלכה שעבירות מהסוג האמור עשויות להקים עילת מסוכנות. בעניין זה, כבר נקבע:

" מידת הסיכון בדברים שפורסמו נבחנת על פי תוכנם של הדברים, ועוצמת הקריאה שיש בהם לנקוט אלימות או לסייע לאלימות; מספר הפרסומים ומשך הזמן שבהם פורסמו; מעמדו ומידת השפעתו של הכותב על דעתם של אנשים; מספר האנשים שנחשפו לדברים, ומידת תמיכתם בדברים; נסיבות האופפות את הפרסום, שיש בהן כדי להשפיע על הסיכון שאכן ייפגע הביטחון (למשל: מועד ומקום הפרסום, המשאבים והאמצעים ששימשו להפצה וכו') " (ע"מ 3044/15 התוב"ץ נ' אבו סלים)

בעניין אלחרוב הוספתי והדגשתי את המסוכנות הייחודית הטמונה בקריאה ישירה לאלימות:

"... יש גם מקום ליצור הבחנה בין הסתה לביצוע מעשים אלימים, אשר ככלל מסוכנותה ברורה יותר, לבין הזדהות או תמיכה עם ארגון עוין, לגביה תידרש דרגת חומרה גבוהה לביסוס עילת מסוכנות... לשיטתי, ובהמשך להבחנה אותה ערכתי בחלק הקודם של ההחלטה, שהתייחס לרציונל של העבירות השונות שקובצו יחדיו בסעיף 251, נדרשות נסיבות ייחודיות לחומרה לקביעת עילת מסוכנות השוללת חלופה בכל הקשור לתמיכה בארגון עוין. זאת, להבדיל מדברי הסתה לאלימות ישירים, אשר סבורני כי יש בהם לבסס עילת מסוכנות גם ללא נסיבות ייחודיות כאמור... ) " ע"מ 1150/16 אלחרוב נ' התוב"ץ).

אין ספק כי רוב פרסומיו של המערער מצויים בגדרי הפרסומים האסורים בהתאם לסעיף 251 לצו בדבר הוראות ביטחון [נ"מ], התש"י-2009. בעניין זה, אציין כי שניים מהפרסומים, המסומנים ה' ו-ח' בכתב האישום, ככל שמקוממים הם, ספק אם הם מצויים בגדרי סעיף 251 הנ"ל.

חלק לא מבוטל מפרסומיו של המשיב כוללים תמונות קשות של קורבנות ישראלים לפיגועים, בצד תמונות של הפרות סדר וקריאות חוזרות ונשנות "מוות לישראל". פרסומים אלה, וכן פרסומים העוסקים בדברי שבח למפגעים, יש בהם ליצור אווירה המעודדת מעשה טרור. עם זאת, מעטים מאוד הם הפרסומים בהם קיימת קריאה ישירה לאלימות, כאשר הפרסום המשמעותי בתחום זה, הוא סרטון אשר כותרתו "מוות לישראל". בהם, פרסום זה מדצמבר 2015.