ע"מ 2924/15

הרקע

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מתאר את מעורבותו באירוע אלים ומכוער שהתרחש באזור מגוריו בחברון. ביום 3/9/15 תעה נהגו של רכב ישראלי בדרך למערת המכפלה, ונכנס עם רכבו – שבו נסעו עוד ארבעה אנשים - לשכונת ג'בל ג'והר בחברון. אנשים בשכונה הבחינו כי מדובר ברכב ישראלי, שבו ישבו חובשי כיפה בעלי פיאות, והחלו לרדוף אחריו וליידות לעברו אבנים. שמשותיו של הרכב נופצו ונגרם לו נזק רב. נהג הרכב ניסה להימלט אך דרכו נחסמה על ידי רכב מקומי. ניסיון להתנגש ברכב ולפלס דרך מילוט נכשל, והרכב נתקע באמצע רחוב בשכונה. יושבי הרכב הותקפו והוכו אך הצליחו להימלט, ואחד מתושבי השכונה הביאם לביתו, שם גונן עליהם והתקשר לכוחות הביטחון הישראליים.

בינתיים, תושבים אחרים בשכונה חיבלו ברכב הישראלי התקוע, פירקו ממנו חלקים, גנבו מתוכו חפצים, ולבסוף העלו אותו באש.

כוחות ביטחון ישראליים הגיעו למקום, ותושבי השכונה השליכו לעברם אבנים רבות במהלך הפרת סדר המונית שפרצה. החיילים חילצו את יושבי הרכב מן העיר, אך השאירו את הרכב השרוף במקומו.

לפי כתב האישום, המשיב נטל חלק בפגיעה ברכב הישראלי לאחר שנוסעיו נמלטו ממנו, ועל כך יוחסה לו עבירה של חבלה במזיד ברכוש. בנוסף, מיוחסת לו עבירה של זריקת חפצים לעבר אדם או רכוש, על כך שבין השנים 2007 – 2012 בעשר הזדמנויות שונות, השתתף בהפרות סדר והשליך אבנים לעבר כוחות הביטחון.

התביעה ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים בעניינו.

בבית המשפט הצבאי יהודה דן בבקשה כב' השופט סא"ל שלמה כ"ץ. הוא כתב בהחלטתו, כי הראיות קושרות את המשיב לעבירות המיוחסות לו, וכי המעשים המיוחסים למשיב מסוכנים, אך פרט האישום השני עוסק בעבירות ישנות, ואילו פרט האישום הראשון מייחס למשיב פגיעה ברכוש בלבד. לכן, אפשר להסתפק בחלופת מעצר. כב' השופט קמא הורה לשחרר את המשיב ממעצר אם יפקיד ערבות בסך 5,000 ₪ ואם יחתים שני אנשים על ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪ כל אחד.

התביעה עררה על החלטה זו.

טיעוני הצדדים בערר

בדיון בערר טען התובע המלומד, כי אחד המשתתפים באירוע המתואר, רג'אאי רג'בי, הפליל את המשיב במעורבות בפגיעה ברכב, ואף בניסיון לגרור את הרכב מן המקום לאחר שנשרף. עדות זו מחוזקת על ידי אמרתו של איימן, אחיו של רג'אאי. השניים מסרו רשימה של מספר אנשים שהשתתפו במעשה, ואנשים אחרים מסרו שמות נוספים, אך רק רג'אאי הזכיר את המשיב. עם זאת, אין זו סיבה לגרוע מראש ממשקלן של האמרות. המפליל מסר פרטים על חלקו של כל אחד מן המעורבים, פירט מה עשה המשיב, יש פוטנציאל טוב להרשעה, ודי בכך לפחות בשלב ראשוני זה של ההליך השיפוטי.

אשר לעילת המעצר, הסיכון הנובע מן המשיב עולה מן המעשים האחרונים שעשה, ומשילובם עם יידוי האבנים בשנים עברו. הפסיקה מלמדת שבמקרים מסוימים גם עבירת רכוש אחת תקים עילת מעצר. במקרה זה, אין מדובר בעבירת רכוש רגילה, אלא במעשה אלים, שביצע אדם שכבר השליך אבנים בעבר. קשה לתת במשיב אמון, כי יימנע מהשלכת חפצים בתקופה הקרובה.

הסנגור הנכבד, עו"ד חטיב, העלה טענות במספר מישורים. הוא טען, כי מחדלי חקירה גרמו לכך שהתשתית הראייתית חסרה פרטים חשובים, היורדים לשורש סמכות בית המשפט. אין עדות של מתלונן כלשהו, ולא ניתן לדעת מה היה באירוע ואם הותקפו ישראלים; הרכב הנדון לא נתפס ולא נבדק, איש אינו יודע אם אכן מדובר ברכב ישראלי. כיוון שהמעשים הנדונים נעשו בשטח A, בלב חברון, הרי אם לא כוונו נגד ישראלים, ספק אם יש סמכות לבית המשפט לדון במעשים.

עוד טען הסנגור, כי מלבד העד רג'אאי, איש מן העדים האחרים לא הפליל את המשיב במעורבות במעשים. הדבר מחליש מאד את עדותו של רג'אאי. עוד יש לזכור, כי קיים סכסוך דמים בין משפחת רג'בי – אליה משתייך העד המפליל – לבין משפחת עג'לוני, אליה משתייך המשיב וייתכן שהמפליל שיקר בהפלילו את המשיב.

המשיב מסר גרסה מהימנה. הוא עבר ניתוח פחות מחודש לפני האירוע הנדון, ותרם כליה לאחיו (המשיב הראה לבית המשפט את הצלקת במותנו, ואחיו שנכח באולם אישר את הדברים). הוא היה מרותק למיטתו ביום האירוע, ולא יכול היה לקחת בו חלק ולפגוע ברכב.

אח אחר של המשיב נעצר אף הוא בפרשה, אך שוחרר בערבות של 1,500 ₪. לאחר מכן נשפט וריצה ימי מאסר בודדים. הדבר מלמד כי גם לדעת התביעה, המעשים המיוחסים למשיב לא היו מסוכנים. הנוסעים יצאו מן הרכב לפני שפגעו בו. עברו של המשיב נקי ולא נשקף ממנו סיכון ממשי. המשיב עובד במפעל לייצור נעליים, מתגורר בסמוך לקריית ארבע, ואין קושי לגרום לו להתייצב לדיונים.

דיון והכרעה

תשתית ראייתית וסמכות השיפוט

הסנגור לא דייק בטיעוניו נגד התשתית הראייתית ונגד סמכותו של בית המשפט הצבאי.